דברי צבי קטו

היינו ומג"א ס"ק א' ולכן מקילין בס"ס אע"ג שלא יודעו ב' הספיקות ביחד כיון דלהר"ן ויש פוסקים הוי רק קבוע דרבנן ומותר בחד ספק ואע"ג דרמ"א ביו"ד שם פוסק כהפוסקים דפי' לפנינו הוי קבוע דאורייתא אפ"ה מתיר הכא בס"ס אף על גב שלא נודעו ב' ספיקות ביחד דהא יש פוסקים שאין צריך שיודעו ב' ספיקות ביחד עי' ט"ז ביו"ד סי' ק"י ס"ק י"ד לכן מקיל רמ"א כאן בזה דהוי ס"ס ולסמוך נמי על הר"ן

שם נודעו ב' הספיקות כו' וקשי' לי דכיון דהספק הראשון לא הוי עד אחר ו' שעות או שנתעלם מן העין הא התוס' בפסחים דף ט' ע"ב ד"ה היינו כתבו דלכך הוי קבוע שמיירי שנטל העכבר בפנינו וכמ"ש מג"א ס"ק א' וכיון דלא חשבי' לספק עד אחר שעה ו' א"כ לא נולד הספק פנינו ולא הוי קבוע

שם ט"ז ס"ק ב' מיהו כו' דלא מהני בזה ס"ס כמו כו' צ"ע דגם להרמב"ם מהני ספיקא דרבנן שלא להצריך בדיקה רק בט' צבורין מחמיר הרמב"ם דהוי קבוע כמ"ש הרמב"ם והה"מ בפרק ב' מהלכות חמץ הלכה י"א ועיין בהרב"י שבכמה ספיקות הרמב"ם מקיל יותר מהטור וכמו דאיתא בסעיף ב'

תמ השאגת ארי' סימן ע"ז כתב דבחמץ של אחרים וקיבל הנפקד אחריות לא מהני ביטול ובסוף הסימן מביא ראיה דבפסחים דף ו' אמרי' דלאחר איסורו אין ברשותו דאסור בהנאה ואין יכול לבטל וא"א בקיבל אחריות דהוי ליה בחמץ גורם לממון דיוכל לבטל הרי למאי דקי"ל כר"ש דחמץ לאחר הפסח שרי כל חמץ הוי גל"מ א"כ יוכל לבטל חמץ שלו מטעם שיש לו בגויה גל"מ עכ"ד ע"ש ולפענ"ד נראה דיש לחלק דנוכל לומר בישראל שקיבל מא"י באחריות דיוכל לבטל כיון דביטל האחריות דידיה וגוף החמץ אינו שלו אינו עובר וכמ"ש מג"א בס"ק א' דאם ישראל הפקידו אצל א"י אחר והא"י השני קיבל אחריות דאין הישראל עובר אבל בחמץ של ישראל כתב הרא"ש בפ"ק דפסחים דין ד' שישראל המפקיד אצל ישראל או אצל א"י וקיבל הנפקד אחריות דהמפקיד עובר דמשום דעיקר ממון של ישראל כדאיתא בסעיף ד' א"כ ש"מ דבחמץ שלו עובר אע"ג שאין באחריות דידיה ואין לו בגויה גל"מ א"כ שפיר אמרי' דהתורה אוקמי' בע"כ ברשותי' ולהכי בחמץ שלו אע"ג שיבטל הגל"מ מה שיש לו בחמץ דמותר לאחר הפסח לר"ש מ"מ עובר אע"ג שאין לו בגויה גל"מ ולפענ"ד יש ראי' לדברי הרא"ש דאע"ג דקיבל הנפקד אחריות אפ"ה המפקיד עובר דהא לר"י שחמץ לאחר הפסח אסור בהנאה ואין לישראל גל"מ בחמץ שלו אפ"ה עובר ואין לומר דלר"י דחמץ לאחר הפסח אסור מוכרחים אנחנו לומר דהתורה אוקמה ברשותיה אע"ג שאין לו בחמץ גל"מ אבל לכ"ש דחמץ לאחר הפסח מותר נוכל לומר דעובר בב"י משום דהוי ליה בגויה גל"מ והיכא דאין לו בגויה גל"מ כגון שהנפקד קיבל אחריות אין המפקיד עובר דזה אינו דהא בדף ה' ע"ב מרבינן מלא ימצא בחמץ של א"י וקיבל עליו אחריות וילפינן מלא יראה לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ע"ש וא"א דגם בחמץ של' ישראל אינו עובר אא"כ יש לו בגויה גל"מ א"כ ישראל וא"י שוים ובמאי אמרה תורה דעובר בחמץ שלו ואינו עובר בחמץ של א"י א"ו דההפרש הוא דבשלו עובר אע"ג שאין לו גל"מ ובגוף הדבר שכתב ש"א דלר"ש דאמרי' בפסחים דף כ"ט ע"ב דהאוכל חמץ של הקדש בפסח א"א דבר הגל"מ כממון דמי חייב קרבן מעילה לר"ש דחמץ לאחר הפסח שרי א"כ ש"מ כל חמץ לר"ש הוי גל"מ וכיון דאמרי' בדף ה' משום דאלו נגנב דהוי גל"מ עובר בחמץ של אחרים ומכ"ש דעובר בחמץ שלו לר"ש משום דהוי ליה בגוי' גורם לממון ע"ש ולפענ"ד יש להשיב דהא דאמרי' בדף ה' דעובר באלו מיגנב משום גל"מ דהא נמי אי מיגנב בתוך הפסח וחייב בתשלומין נמצא בא הוא בתוך הפסח לידי חיוב תשלומין ע"י החמץ והוי גל"מ בתוך הפסח בזה מרבי' מלא ימצא דהוי כשלו אבל בחמץ שלו דהוי רק גל"מ במה שמותר לאחר הפסח אבל בתוך הפסח אין לו בחמץ שום גל"מ שאפילו לר"ש בזה נוכל לומר דאינו עובר ובדף כ"ט דחייב מעילה משום דהוי גל"מ דעכ"פ הוי ממון להקדש לאחר פסח אבל לענין לעבור בב"י משום גל"מ צריך להיות לו בגוי' גל"מ בתוך הפסח כמו באלו מיגנב דהוי כשלו בתוך הפסח

שם קשי' לי ברא"ש פ"ק דפסחים דין ט' שכתב שעובר על חמץ אע"ג שאינו רואה משום דלא כתיב לא תראה אלא לא יראה משמע לא יהא לך חמץ במקום הראוי לראי' ע"ש ובדף ה' ע"ב יליף הגמ' מלא ימצא שבל יטמין החמץ במקום שלא יראנו ואדרבה משמע שם בגמ' דמבל יראה הוי משמע שיוכל להטמין במקום שלא יראנו כמו שפרש"י שם ומג"ש דשאור שאור יליף שעובר בכל מקום בב"י וב"י ובל יטמין

שם בבאר הגולה בסעיף ד' דגורס אף המפקיד דנפקד נמי עובר כמו בס"א ולפענ"ד אפשר לחלק דלא דמי לס"א דהא אמרי' שלך אתה עובר ואי אתה עובר בשל אחרים א"כ בקיבל אחריות על חמץ של א"י דמרבי' מלא ימצא דעובר צריך לומר דהוי גזירת הכתוב דבכה"ג יוצא מרשות א"י ולא הוי חמץ של אחרים והוי חמץ שלו אבל ישראל המקבל פקדון מישראל וקיבל אחריות אינו יוצא מרשות ישראל המפקיד ע"י קבלת אחריות של הנפקד כמ"ש הרא"ש והפוסקים וכיון שאין יוצא מרשות המפקיד לא נכנס ברשות הנפקד

שם ט"ז ס"ק ד' ישראל כו' דגם בסתם הו"ל כביתו של א"י ול"ל יחד כו'. וצ"ע דהא בדף ו' אמרי' דלהכי צריך יחד לו בית שלא תהיה מצוי ביד ישראל אבל בנותן לו בית סתם אף שנקרא בית א"י מ"מ כיון שגם ישראל משתמש שם ג"כ הוי מצוי לישראל וכן פרש"י שם שאינו מצוי אות' זוית מסורה לא"י ומכ"ש להתוס' דמיירי בקיבל אחריות שוודאי צריך להיות אינו מצוי לישראל גם מה שכתב ט"ז דלמ"ד