דברי צבי קה

שם ס"ק ג' אזלינן כו' וכ"מ סי' ת"ע ובמגילה כו'. המח"ש כתב שראי' מסי' ת"ע שבכורים מתענים בע"פ שחל בע"ש יש לדחות קצת ולפענ"ד כונתו דאין ראיה משם דהא הבכורים מתענים בכל ע"פ שהוא עיו"ט ושפיר שמתענים נמי בע"פ שחל בע"ש כי מה לי אם הוא עיו"ט לחוד או ע"ש וגם עיו"ט ולפענ"ד קשה נמי על הראי' ממגילה דרבי סבר דבחל י"ד בשבת קורים המגילה ביום ה' ובחל י"ד בע"ש קורין בע"ש וכתב מחה"ש אע"פ דחכמים חולקים על רבי וסוברים דבחל י"ד בע"ש קורין ביום ה' היינו מגזירת הכתוב ע"ש וצ"ע דא"כ מרבי נמי אין ראי' דכמו דת"ק יליף מקרא בכל שנה ושנה שעיירות קודמין למוקפין וקורין עיירות ביום ה' כן יליף רבי מקרא בכל שנה ושנה שלא ידחו עיירות ממקומן וקורין ביום ו' וכיון דלרבי נמי גזירת הכתוב לא יוכל למילף מיניה בעלמא

תיח מג"א ס"ק א' אסור כו' ומיהו ספ"ג דעירובין כו' ופי' מחה"ש דאמרי' שם דבני סנאב היו מתענים בעשרה באב בט"ב שנדחה תענית שעות אע"ג שהיה יו"ט שלהם וצ"ע האיך מייתי המג"א ראיה בתענית רשות מט"ב שנדחה שחובה על כל ישראל להתענות ובתוס' בעירובין שם ד"ה שאני כו' מחלקים נמי בין תענית חובה כמו ט"ב לשאר תענית דרשות וכ"כ תוס' בר"ה דף י"ט ד"ה אסורין דתענית שעות אסור ביו"ט דדבריהם

שם שהוא דאורייתא. ולפענ"ד יש להביא ראיה לדעת הרמב"ם דבתענית דף י"ז ע"ב איתא ר"ח דאורייתא לא בעי חיזוק דתני' שבת ויו"ט כו' ע"ש ולדברי הפוסקים שתענית בר"ח דרבנן ומפרשים ר"ח דאורייתא שר"ח גופא דאורייתא אבל איסור התענית לאו דאורייתא א"כ קשה מאי מייתי הגמ' ראיה משבת ויו"ט על ר"ח דאין צריך חיזוק דילמא שבת ויו"ט שתענית איסור דאורייתא ולהכי אין צריך חיזוק לאסור נמי בתענית לפניו אבל ר"ח שתענית אין אסור מדאורייתא צריך חיזוק לענין תענית לאסור שלפניו ומרש"י תענית דף ט"ו ע"ב ד"ה ואם שכתב אע"ג דר"ח מקרי מועד לא כתיב יום משתה ושמחה משמע שתענית בר"ח לאו דאורייתא וצ"ע בהרב"י שכתב בפשיטות דתענית בעיו"כ דרבנן ועניתם את נפשותיכם בט' לחודש אסמכתא והוא פחות מאסמכתא דר"ח ע"ש ובסי' תר"ד נראה מהרב"י שאיסור תענית עיו"כ דאורייתא שמקשה היכי יליף מועניתם אכילה בעיו"כ הא איצטריך ביומא לילף מיניה דמוסיפין מחול על הקודש ומתרץ דמוסיפין יליף מבחריש ע"ש משמע דאיסור תענית מועניתם דאורייתא

שם ס"ק ב' יחיד כו' די"א דמצוה כו'. קצת קשה לדעת י"א מאי פריך הגמ' בתענית דף י"ז ע"ב לימא מתרי בניסן ר"ח גופא יו"ט ואסור ע"ש דלי"א דסוברים דמשום ר"ח היה יכול להתענות בר"ח ניסן וא"כ שפיר דאמר מריש ירחא דמשום יו"ט דמגילת תענית אסור להתענות אבל אי לא היו קובעים בר"ח ניסן יו"ט היה מותר להתענות לדעת הי"א

תיט צ"ע בטור שכתב דר"ח איתקש למועד ע"ש דהא ר"ח עצמו נקרא מועד כדאי' תענית דף כ"ט ובפסחים דף ע"ו ע"א ובשבועות דף י' ע"א

שם מג"א מצוה כו' אבל בר"ח כשחל בחול כו'. פי' מחה"ש דאגב גררא דמזכיר רצה מזכיר נמי יעלה ויבא ע"ש ואפשר דכיון דלדעת הירושלמי מצוה לאכול סעודת ר"ח במוצ"ש א"כ שייך הסעודה לר"ח ג"כ להכי מזכיר יעלה ויבא

תכ הטור כתב דר"ח ימי שמחה ע"ש אבל רש"י כתב תענית דף ט"ו ע"ב דר"ח לא כתיב יום שמחה ועיין בתוי"ט שם

תכא בסי' מ"ח כתב הרב"י על בעל המנהיג שכתב שלא לומר ובראשי חדשיכם צא ולמד משעירי הרגלים שאין נזכרין כ"א בתפלת מוסף וכתב הרב"י יש לומר דשאני מוסף הרגלים שגם בתפלת המוספין אין אומרים מפני שאין רגילין בהם ויבואו לטעות עכ"ל ואין לו מובן דהא פשיטא דמזכירין קרבנות מוסף בתפלת המוספין של רגלים כדאי' בטור סי' תפ"ח ועי' בהרב"י בסי' ק"ח ושם בט"ז ס"ק ד' ובמג"א ס"ק ט':

תכב הרב"י כתב וז"ל כתב בא"ח דבערבית ליל ב' מחזירין שכבר מקודש ודבר תימה שזה היפך פשט דברי הגמ' וכתב המג"א בסי' ק"ח ס"ק י"ב שהרב"י לא עיין יפה דבגמ' לא אמר אלא שגם בחודש חסר אין מחזירין ופי' מחה"ש דהרב"י הבין דמה שאמר ר"א ברכות דף ל' ע"ב מה לי חסר מה לי מלא אלא ל"ש דאין חילוק כלל ביניהם ועז"כ מג"א דאין כונת ר"א רק בליל א' אבל מליל ב' דמלא מזה לא הוזכר בש"ס ע"ש ולפענ"ד א"א שהרב"י טעה בזה דהא מה שאמר ר"א מה לי חסר כו' הוא רק לומר דלא כאמימר דבחודש חסר מחזירין וקאמר ר"א דגם בחודש חסר אין מחזירין וכיון דר"א קאי על אמימר פשיטא דלא מיירי מחודש מלא והיאך יטעה הרב"י בזה ולפענ"ד נראה כוונת הרב"י דהא כשהחודש מלא ויש ב' ימים ר"ח יום ב' עיקר כמו שכתב מג"א פה ס"ק ה' ובהרב"י סי' תכ"ה ואם היה הב"ד מקדשין החודש היו מקדשין את יום ב' דר"ח דהוא עיקר ר"ח ומונים ימי חודש מיום ב' וכיון שאין מקדשין בלילה אלא ביום היה הב"ד מקדשין החודש בב' דר"ח ביום וא"כ שפיר כתב הרב"י דבחודש מלא דבערבית ליל ב' שאין מחזירין כיון דהחודש מלא לא היה הב"ד מקדשין רק ביום ב' ביום ובליל ב' עדיין לא היה מקודש ולכן כתב הרב"י על הא"ח שכתב שבליל ב' מחזירין שהוא היפך פשט דברי הגמ' ולא כתב הרב"י שהוא כנגד הגמ' דהא בגמ' לא מיירי מליל ב' אבל כתב הרב"י כנגד פשט הגמ' דלפי דבגמ' איתא אין מקדשין החודש בלילה וזה גופא נמי שייך לומר שאין מחזירין בליל ב' לפי שאין מקדשין החודש בלילה רק ביום ב' ביום

שם מג"א ס"ק ב' ואם כו' ש"מ דס"ל כו'. פי' מחה"ש דע"כ כשעקר רגליו סיים התחנונים כו' ע"ש ולפענ"ד