דברי צבי קג

שם ס"ק ט"ו המח"ש כתב בקטן חיישינן שמא לא הניחו לשם עירוב ובראה שהניח לשם עירוב מהני בקטן וה"ה בכותי או ס"ל לחלק בין קטן לכותי ואינו נראה לחלק עכ"ל וכונת מחה"ש דמצא שם העירוב חיישינן שמא לא הניח לשם עירוב כמו דחיישינן בכותי שמא לא הניח לשם עירוב ה"ה דחיישינן בקטן דאי בראה שהניח לשם עירוב וודאי מהני גם בא"י כי ר"ח לא חייש רק שמא לא הניחו ע"מ לערב ולפענ"ד יש לחלק בין קטן לכותי דאמרינן בגיטין דף כ"ג ע"א דא"י אדעתא דנפשי' עביד ופרש"י דהא גדול הוא ויש בו דעת ואע"פ שזה אומר לו כן שמא הוא גמר בלבו לשם אחר אבל קטן אין בו דעת אלא למה שזה מצוהו ע"ש א"כ ה"נ דמצוה לקטן שיניח לשם עירוב עושה כמצותו משא"כ בכותי

תי צ"ע על הש"ע ששינה לשון הטור שכתב שכיון שהחזיק בדרך ויש לו בית שם משמע כל שאין לו בית שם לא מהני החזיק בדרך וכן נראה מפשטא דגמרא בעירובין דף נ"ב ע"א וכן פרש"י שם במתניתין דכיון שיש לו בית שם ע"ש וכן כתב הרשב"א הובא בהרב"י וכן נראה מלשון רבינו יהונתן שכתב כיון שהחזיק בדרך ללכת לאותה עיר אחרת ולשבות שם בביתו ולאפות ולבשל מבעוד יום ע"ש אך הה"מ בפ"ז מהלכות עירובין הל' ח' כתב שמדברי הרמב"ם נראה שכשאמרו שיש לו ב' בתים אורחא דמילתא נקט ומ"ש הרב"י מהה"מ מרש"י אורחא דמילתא צ"ל מרמב"ם

תיא מי שהיה במזרח וביתו כו' צריך להיות במזרח ביתו וכן הוא בטור

שם ט"ז ונשאר כו' ונ"מ בין פי' הרר"י לרש"י כו'. ולפענ"ד נראה דיש עוד נ"מ בבא בדרך ושלח שליח להניח עירובו ושליח הניח ברחוק מאלפים אמה לרש"י ה"ז לא יזיז ממקומו כמו גבי הי' מכיר אילן בדף נ' ע"ב ולהר"י לא הפסיד מקומו ויש לו במקומו אלפים לכל רוח דאמר לשליח לתיקוני שדרתיך

תיב קשי' לי בעירובין דף נ' ע"ב טעה ועירב לשתי רוחות כמדומה הוא כו' לימא תהוי תיובתא דרב ופי' רש"י כמדומה הוא שמותר לעשות כן כו' וכיון שנתכוין לשתיהן והאחת הוא דקנתה לו ואינו יודע איזה הוא נותנין עליו חומרי זו וחומרי זו ועל לימא תהוי תיובתא דרב פרש"י דאמר דהיכא דלא סיים לא יזוז ממקומו דבמקום רגליו כו' תחת האילן כו' לא קנה ע"ש וצ"ע דבשלמא גבי אילן דאמר רב דבשביל דלא סיים המקום לא קנה העירוב כלל דהא פשיטא דאם אמר ששביתתו בכל תחתיו של אילן בוודאי גם לרב קנה שביתה תחת האילן כיון דכל תחתיו של אילן בתוך אלפים למקום רגליו אבל כיון שלא אמר תחת כל האילן אמרי' שכונתו רק לשבות במקום אחד בד' אמות תחת האילן וכיון שלא סיים איזה ד' אמות לא קנה העירוב כלל אבל כאן דאחת הוא דקנתה לו כמו שפרש"י כי בוודאי א"א לצמצם להניח שתי עירובין לשתי רוחות בפעם אחד רק שהוא אינו יודע איזה עירוב קנה לו א"כ שפיר אמרינן דמהלך לצפון כעירובו לדרום כו' ועוד צ"ע דנראה מרש"י דההיא ברייתא טעה ועירב מיירי שהוא בביתו ובעירו עי' ברש"י א"כ קשה אמאי אמרי' אם מצעו עליו את התחום לא יזוז ממקומו דהא בדף ס' ע"א כתב רש"י במתני' בעומד בביתו ועירב במקום שאין עירוב יש לו שביתה בביתו ע"ש א"כ ה"נ נימא דכיון דאין עירוב לא לצפון ולא לדרום יש לו שביתת ביתו ואמאי לא יזוז ממקומו וצריך לומר דרש"י סובר דהכא גרע דשם דהניח העירוב רחוק מאלפים ואין עירוב כלל לא הפסיד שביתת ביתו אבל הכא דיש עירוב רק שאינו יודע הפסיד שביתת ביתו

תיג קצת קשה בעירובין דף פ"ב ע"א הודיעוהו ולא הודיעוהו קתני ופי' רש"י הודיעוהו אע"פ שלא נתרצה מבעוד יום ונתרצה משחשיכה אמרינן הוברר כו' לא הודיעוהו עד שחשיכה מאי ברירה איכא הא לא הוי ידע דאיכא עירוב כו' דקשה דהא הטעם שאין מערבין לאדם שלא מדעתו איתא במתניתין שם דף פ"א ע"ב משום דחוב הוא לו מפסיד לצד האחר ושמא אינו נוח לו כמו שפי' רש"י שם כדאיתא בסי' תי"ד א"כ ש"מ דאם היה עירובי תחומין זכות היה יכול לערב שלא לדעתו אע"ג שלא הודיעוהו עד שחשיכה הוי עירוב א"כ השתא נמי דאמרי' ע"ת הוי חוב והוא עירב שלא לדעתו והודיעוהו לו משחשיכה והוא נתרצה בעירוב לימא ברירה דהוברר הדבר שהיה נתרצה בביה"ש וכיון שנתרצה זכות הוא לו ומזכין שלא בפניו אע"ג שלא ידע

תיד הרב"י כתב שהטור פסק כרא"ש כשינוי' דר' ינאי ור"ל בעירובין דף פ"ב ע"ב לחלק בין דאיתא אבוה במתא בין לא איתא אבוה במתא אבל הרי"ף והרמב"ם וסמ"ג לא כתבו אלא דברי רב אסי לבד משמע דלא סמכי' אהאי שנוי' דהא רב אסי שני עד ועד בכלל ור' ינאי ור"ל דשני הכי היינו משום דס"ל עד ולא עד בכלל ואנן כרב אסי פסקי' וכן פסקו התוס' עכ"ל וצע"ג דאדרבה מתוס' משמע בהדיא דרב אסי סבר כר' ינאי ור"ל לחלק בין אבוה במתא דהתו' ד"ה עד כו' כתבו לא בעי לשנויי הא דאיתא לאבוה דא"כ הוי פליגי דר' ינאי ור"ל אדרב אסי והלכתא כרב אסי כו' עכ"ל פי' דלר' ינאי ור"ל דאמרו דבר חמש הוי אינו צריך לאמו ואין יוצא בעירוב אמו קשי' מברייתא דקתני עד בן שש ואפילו אמרי' לא עד בכלל מ"מ ש"מ בר חמש יוצא בעירוב אמו ולהכי צריך ר' ינאי ור"ל לתרץ ולחלק דברייתא מיירי בדליתא לאבוה במתא כמו שפי' רש"י אבל אם היה רב אסי משני לחלק בין אבוה במתא ולמוקי הברייתא עד ולא עד בכלל היה צריך לומר דהא דאיתא בברייתא דרק בן חמש יוצא בעירוב אמו מיירי בדאיתא אבוה במתא ורב אסי דאמר דבר שש יוצא בעירוב אמו מיירי בדליתא לאבוה א"כ היה חולק רב אסי על ר' ינאי ור"ל דהוא מוקי הברייתא בדאיתא לאבוה והם מוקמי' בדליתא לאבוה וגם לר' ינאי ור"ל בדאית' לאבוה בר חמש אין יוצא ולרב אסי יוצא ולפי שהגמ' סובר שרב אסי אין חולק על רבי ינאי ור"ל מתרץ הגמ' לרב אסי