דרך פקודיך פט

יתעורר באהבת זכרונו כמ"ש החסיד בחו"ה וישוב אל השי"ת ויבקש מחילה על העבר על אשר לא השתדל בלימוד המצות ולעיין בהם ועל אשר לא שם לבו אל דבר השם להתבונן כנ"ל ועל אשר החליף עולם קיים בעולם עובר ושם כסלו באלהי זהב ועזב עבודתו ית"ש והשתדל בטבעיות בהיתר ובאיסור להרבות הונו וכבודו ותאוותו ועזב אהבת התורה ועסק בתאוות העולם החומריי הטבעיי ויקבל ע"ע על העתיד לבל ישוב עוד לכסלה ויבקש רחמים מהשי"ת שימהר לשכון כבוד בארצינו ושם נעבדו ביראה כימי עולם ונקריב את י"י במועדו כמצוה עלינו בתורתו ונגילה ונשמחה בישועתו

(ה) על פי התבוננות הנ"ל תדע להבין כמה פרטי דיני המצות מה טעם יש בהם א' אחד איש ואחד אשה חייבין במצוה זו (הגם שהוא מ"ע שהז"ג) כי כולם חייבין להתבונן בעיקר ושורש ויסוד הזה שהוא יסוד הד"ת. ב' חייבין כרת בביטול מצוה זו (ואין לך שום מ"ע שיש בה כרת רק מ"ע זו ומ"ע דמילה) כי ביטול מצוה זו מורה ח"ו על ביטול העיקר הזה והנה היא משים מגמתו בטבעיים א"כ הוא נכרת ח"ו מהשגחתו ויכולתו וניתן למקרים וה"ס אם תלכו עמי קרי וכו'. ג' אינו נשחט אלא למולים אשר בחרם השי"ת מבלי מיצוע איזה שר והם למעלה מן הטבע אין מזל לישראל ע"כ כרת י"י את אברהם ברית לאמר ואמר לו התהלך לפני והי' תמים היינו הי' חמים בהתבונן רק בעבודתו וציווייו ית"ש ולא לעסוק בשכל הטבעיי להתבונן קושיות המתפלספים אם מאוסה היא הערלה למה נבראת בטבע כי זאת אות הברית במקום המיוחד תולדות האיש הישראלי להשלים מנגד הטבעיי ולשום מגמתו ועשייתו במצותיו ית"ש דוק והארך מש"ל בחצות המילה ואתה תבין למה גם מצוה מילה היא מ"ע שיש בה כרת היא מטעם הנ"ל הבן. ד' אינו נשחט אלא למנוייו היינו קודם הזביחה מחוייב להימנות עליו ולידע שזה הוא פסחו בכדי שישים אל לבו בעת הזביחה שהוא זמן העקריי לגדלות ראש המזלות אז יבין וישכיל ענין ויסוד הנ"ל. ה' נשחט לטהורים דוקא לסימן טהרת מימי הדעת (כמ"ש הרמב"ם) בעיקר הנ"ל ולא בגלות מצרים שהי' גלות הדעת לא ידעו את י"י וכמש"ל. ו' טעון שפיכת הדם כנגד היסוד הדם הוא הכח כנ"ל כי הדם הוא הנפש טעון שפיכה כנגד היסו"ד ועיקר הנ"ל. ז' אומרים הלל בעת הקרבתו ובצאת ישראל ממצרים וכו' ישראל ממשלותי"ו הם אשר בחר י"י לחלקו והם מודיעים ממשלתו וגבורתו על כל המזלות והטבעיים אשר כולם בטלים לרצונו ועבודתו אשר זה הוראת שחיטת השה לעבודתו ית"ש וזריקת כח הפנימיתו היינו דמו על המזבח אשר לפני י"י ע"כ אומר אח"כ הים ראה וינס וכו' הגם שזאת המעשה לא היתה בזמן היציאה בי"ד וט"ו עכ"ז מזכיר השידוד המערכת בטבעיים אשר הם לנגד עינינו היינו הים העומד בתוקפו וגבורתו לעינינו ועמד מרעיד בטל הטבעו לעשות רצונו ית"ש דוק ורארך. ח' פסח דוחה שבת שבת הוא זכר למעשה ברשית כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשו"ת היינו שברא בששה ימים כל היצור ונתן לכ"א מהיצורים כח לפעול כפי אשר עלתה בחכמתו הנעלמת ע"כ הוא משדדם כרצונו ופועל בהם כרצונו וחכמתו כי גם הטבע הוא כחו וגבורתו. ומי אמר לנו אשר פעולת הטבע הוא טבע (שאין לנו חידוש בהיותינו רואים הגלגלים הנוראים והשמש והירח לא ישנו את תפקידם) הוא להיותינו רואים בעינינו זמן רב הנהגת הטבע לנגד עינינו שב הדבר לנו כמחוייב. אבל טעמא המתבונן יבין כי הכל וכו'. הוא בגזירתו וחכמתו הוא אשר חידש הטבע (וזה הוראת השב"ת זכר למ"ב) הוא המחדש בשינוי הטבע (זה הוראת הפסח) ע"כ הפס"ח דוחה שב"ת דוק והתבונן בזה הענין ותמצא טוב טעם ודעת

(ו) אחרי הדברים והאמר הנ"ל באה המצוה שאחריו בהתבוננות יותר עמוק (ע"ר סמכתים