דרך פקודיך פז

(ב) אם לא כיון. הנה במצות שחיטת הפסח אם לא כיון לשם מצות הפסח כאשר צונו ודאי לא יצא י"ח (היינו הגם דהפסח כשר דתנאי ב"ד הוא אפילו מי שלא היה בלבו אחד מכל אלו כר' יוסי במתניתין עכ"ז נראה דהמצוה הזאת אינה נימנית בכלל מצותיו להעשות ממנה חלוקא דרבנן לעוה"ב הגם שאין בידי להכריע שיצטרך להביא פסח כאשר יתבאר להלן) אך במצות אכילת פסח אם בדיעבד לא כיון באכילתו לשם מצוה אפ"ה יצא י"ח המצוה כיון שהוא דבר הנאה לחיך כמו באנסוהו לאכול מצה דיצא י"ח כמ"ש בש"ע הבאתיו לעיל בהקדמה ומש"ה נ"ל דגם בלא כוון בשחיטה לשם מצות הפסח א"צ להביא פסח אחר כיון דהפסח ראוי לאכילה ואפילו לא יכוין באכילה לשם מצוה יהיה יוצא י"ח א"כ האיך נוכל לומר לו שיביא פסח אחר דהרי אסור לו לאכול משני פסחים שוב התבוננתי דאפשר גם בלא כיון בזביחה יוצא י"ח המצוה של הזביחה כיון דהקדישו לשם פסח זה מיקרי כוונה וגם בהקדישו אחר והוא נמנה עליו הרי המינוי שנמנה עליו לשם פסח מיקרי כוונה ואפשר תעלה לו המצוה למנין החלוקא דרבנן יהיה איך שיהיה לכתחילה ודאי מהראוי להחמיר להצריך כוונה כנ"ל הן בזביחה והן באכילה והנה נראה דצריך לכוון הטעם המפורש בתורה ואמרתם זבח פסח הוא ליי' אשר פסח וכו' הגם דבתורה לא נאמר רק והיה כי יאמרו אליכם בניכם וכו' ואמרתם זבח פסח הוא ליי' דמשמע דוקא כי יאמרו בניכם אז תאמר לו כן אבל מדסידר בעל הגדה שהוא ברייתא פסח שהיו אבותינו אוכלין וגו' על שום שפסח וכו' משמע דכבר קיבלו רז"ל שהטעם הוא בפ"ע גם על אכילת הפסח

(ג) טעמי המצות הללו הן כל יקר ראתה עיני ותקח אזני שמץ נועם מגדים מפניני אמרו רז"ל כמציץ מן החרכים ואתה הקורא נעים עשה אזניך כאפרכסת ואמן ואומר בהיות אבותינו במצרים היו משוקעים בטומאת מצרים דעות כוזביות באפיקורסות האומות בדעתם המשובשות אשר סוברים שהעולם מתנהג עפ"י טבע המוטבע במזלות מבלי שינוי ותמורה ונותנים כתף סוררת וממאנים לשמוע מוסר חכמי האמת המכריזים ומודיעים לבאי עולם אשר ישנו גבוה מעל גבוה שומר המנהיג בהשגחתו משטרי השמים וככבים וכסיליהם כרצונו ואין שום הנהגה מבלעדי השגחתו ויכולתו ית"ש והוא משדד המערכה כרצונו בשנית הטבעיים וביכולתו ית"ש וגם בהנהגת הטבע הוא התלבשות השגחה עליונה מבלי הפסק רגע והוא כפי מעשה בני אדם הן לטובה וכן וכו' והנה הכופרים האפיקורסים החטאים האלה בנפשותם בדעתם המשובשות נתנו הכבוד והמורא והעבודה למזלות ועשו להם טלמסאות וצורות להוריד עליה' השפע' המזלות (עיין ברמב"ם ה' ע"ז) והנה כח ומזל של מצרים וממשלתם היה תחת מזל הראשון בכור המזלות מזל טלה ע"כ היה עובדין לצאן לכבוד המזל והנה בשביל זה היה ממשלתם על כל האומות הנתונים תחת מזלות אחרים להיות מזלם בכור ושר לכולם ולא ידעו את השם המשדד המזלות ומכריחם כרצונו בהשגחתו ויכולתו והנה ישראל אשר בשבילם נברא העולם ויי' בחרם לחלקו בעת אשר הציב גבולות עמים בדור הפלגה כאשר לא נודע טבעם עדיין בעולם כי תמיד הקליפה קודמת לפרי הנה היו משוקעים בטומאת מצרים ונשתקעו בדעות כוזבות הללו והנה כאשר הגיע עת דודים להודיע מטבע ישראל אשר על ידם יתוודע לכל באי עולם ממשלתו וגבורתו ית"ש אשר לו לבדו יאתה מלוכה הנה שידד הש"י מערכות השמי' ושינה הטבעי' בשבילם כנודע ומפורסם בתורה ובעת יציאתם מכור הברזל הזה צוה הש"י ליקח אלהי מצרים היינו כת מזלם הוא טלה ולשחטו לשם אלקינו ית"ש להודיע אשר גם ראשית המזלות ובכורם הוא כפוף ומוכנע ומוכרח בתנועתו לאלקי עולם י"י וישראל הם תחת ממשלתו ית' מבלי מיצוע המזלות ע"כ אפילו ראש המזלות יכנע להם ביכולתו ית"ש והיה הענין הזה דוקא בחדש ניסן בעת של עת