דרך פקודיך פב

העם המקריבין הפסחים לשלש כתות גמרו כת הראשונה ויצאו נכנסת השני' להקריב ואח"כ השלישית וכל אחת קוראת את ההלל כנ"ל

(י) אם חל י"ד ניסן בחול והקרבן בא בטהרה ובני החבורה של הקרבן המה מרובים והפסחים מעט לצרכי שביעתם מצוה להביא עם הפסח קרבן שלמים מן הצאן או מן הבקר ונקרא חגיגת י"ד ואינה חובה ונאכלת לשני ימים ולילה אחד (אבל אם חל י"ד בשבת או כשהוא קרב בטומאה כגון אם רוב הציבור טמאים אסור להקריב עמו חגיגה) וכן כשבני החבורה המה מועטים וקרבן הפסח לבד יספיק לצורך סעודתם אין להקריב חגיגה נ"ל

(יא) השחיטה כשירה בזר אבל קבלה הולכה זריקה בכהנים דוקא כמו בכל הקדשים (בפסח מצרים לא היו צריכין לכהנים דוקא)

חלק

הדבור

(א) ממצות שחיטת הפסח. הנה זאת המצוה היא המצוה הראשונה שבתורה שאינה נוהגת בזה"ז בגלות החל רק בא"י בביהמ"ק. הנה זכור תזכור את אשר כתבנו בהקדמה ה' איכות ומהות המצות התלויות בארץ ואינם נוהגת בזה"ז וא"א לומר שיושלם לאדם חלוקא דרבנן לעוה"ב זולתם ולא יאומן כי יסופר שיהי' האדם בג"ע מחוסר אבר עד אשר יתגלה משיח צדקינו וישוב לשבת בארץ לקיים המצות הנחסרים לו ממניינו. אך הוא שכל אדם מחוייב לקיים עכ"פ גם בחצות שאינם נהוגות מה שאפשר לו לקיים. היינו חלק הדיבור היינו ללמוד בפה דיני ומשפטי המצות וחלק המחשבה היינו שאין לך מצוה שתהי' בטילה לגמרי כי התורה נצחיות היא. וא"א לומר שתהי' מצוה אחת ממנה בטילה לגמרי רק אם בטילה בעשייתה אעפ"כ אפשר לקיימה ברמיזתה בקידוש ובכמה אופנים אשר תלויים בהמצוה הזאת וע"כ כשמקיים המצוה שא"א לו לקיים במעשה אעפי"כ מקיימה בדיבור ובמחשבה הנה יושלם שיעור קומתו וב"ב כשנשוב לשבת בארץ ישלים גם חלק המעשה בפועל מבלי יסורין כיון שהוא השלים חקו בהיותו בעוה"ז כל מה שאפשר לו לקיימו מכל מצוה דהיינו בלמדו דיני המצוה שהוא חלק הדבור ובחשבו הרמזים שבכל מצוה ליישר מדותיו מדות הנפש משא"כ כשלא השלים המצות שאינם נהוגות אותן החלקים שאפשר לו לקיימה חלק הדיבור והמעשה. הנה ביטל המצוה בבחירה והנה הוא מחיסר אבר עי' בהקדמ' ה' והנה הרמז שבמצוה הזאת והשכל ומדות שיוצא לנו ממצוה הזאת בכל זמן ועידן יתבאר אי"ה בחלה המחשבה כפי אשר יחנינו החונן לאדם דעת ועתה נבאר חלק הדיבור שבמצות הזאת ובפרט שהמצוה הזאת הוא ממצות הקרבנות אשר הבטיחנו יוצרנו ונשלמה פרים שפתינו וכל העוסק בתורת וכו' כאילו הקריב וכו' ע"כ העוסק בתורת קרבן הפסח ובפר' במועדו וזמנו יחשב כאלו הקריב קרבן הפסח במועדו ויזכה לעשותו בפועל אי"ה ב"ב **(הג"ה עכ"פ גם בזה"ז יכול לצאת י"ח המעשה כשמעיין ומתבונן איזה טעם במצוה לקנות מדת טובה ממנה שתהי' לקנין לנפשו ויוחשב למעשה הגם שא"א לבא לתכלית טעמי המצות עכ"ז יעשה האדם כפי כחו וגם יוחשב כעת למעשה השתדלות העיון בכל מצות להוציא איזה דין לאמתו ע"י פלפול ולהבין דבר מת"ד ולזה מברכין אקב"ו לעסוק בד"ת עס"ק דוקא:)**

(ב) ועתה נבאר סדר הקרבת הפסח במועדו לאומרו בזמן הקרבתו. ומנהגינו לאומרו בע"פ במנחה לאחר אמירת סדר פ' התמיד ופ' מזבח מקטר קטרת וסימני הקטרת ועשייתו דהיינו קודם שיאמר י"י צבאות עמנו וכו' וכן קבלנו מרבותינו: