דרך פקודיך עב

מל"ת ג

אזהרה שלא לאכול גיד הנשה

חלק

המעשה

(א) מצוה ג' שבתורה מל"ת אזהרה שלא לאכול גיד הנשה זכור תזכור את אשר כתבנו בהקדמה ב' היאך יהי' קיום למצות ל"ת דבישב סתם ולא עבר עבירה לא מקרי מקיים ל"ת רק בבוא דבר עבירה לידו מבלי מונע והוא מניחה מלעשותה מחמת גזירת היוצר ב"ה זה מיקרי מקיים מל"ת ויחשב לו למנין מצותיו לחלוקא דרבנן ולהשלמת שס"ה גידי נפשו הרוחניים ועיי"ש עוד ח"ש באות ד' ואין מן הצורך לכפול ממילא גם בכאן מהראוי לאדם להשתדל ליקח הירך עם הגיד ויסיר הגיד. ויכוין אני מסיר הגיד שלא לאכלו כי בוראינו צונו והיזהירנו כן בתורתו. או עכ"פ יסתכל בירך עם הגיד ויחשוב יכולת הי' בידו ליקח הירך עם הגיד ולאכלו רק אני מונע א"ע בגזירת היוצר ורחמנא לבא בעי **(הג"ה ויותר יעקב לבדו ע"כ אירע לו המעשה אבל אלו היו ג' לא נראה ולא מזיק:)**

(ב) ב' גידין הם הפנימי הסמוך לעצם שעל הכף אסור מן התורה ולוקין עליו אם אכל כזית ממנו או אם אכלו כולו אעפ"י שאין בו כזית. ושאר הגיד הפנימי מה שאינו על הכף והגיד העליון כולו והחלב שעליהן ושעל גיד הנשה ושאר גידין וקרומין אסור מד"ס

(ג) נוהג איסורו בירך ימין ובירך שמאל

(ד) נוהג בבהמה וחיה ובשליל ובמוקדשין וי"א שאינו נוהג בשליל ובכל שאינו טעון שחיטה ונוהג בכוי

(ה) אכל גיד הנשה מנבילה או טריפה לקה שתים

(ו) עוף שירכו כירך הבהמה שיש לו כף עגול. ובהמה שירכה כירך העוף ארוך גיד הנשה שלהן אסורין ואין לוקין עליהן

(ז) גיד מותר בהנאה ויש אוסרין בהנאה וכן מבואר בזהר ובמדרש הנעלם דאפילו לכלבא אסיר להשליכן עי"ש

(ח) גופו של גיד הוא כעץ בעלמא ואעפי"כ אסרתו התורה ע"כ אינו אוסר פליטתו אם נפל לתבשיל וכיוצא

(ט) סדר ניקור הגידין הנה הוא מבואר בפוסקים אבל קשה הדבר ללמדו מפי ספרים בלבד זולת בקבלה מפה לאזן מפי מומחים ובקיאים בדבר ומנהג ישראל ליטל כתב קבלה אותן הבקיאים לנקר הירכים ובזולת כתב קבלה אין סומכין עליהן

(י) בעל נפש לא יאכל בשר מהירכים כי הרבה מכשולת יוכל להיות בעסק הניקור הן מהגיד הן מהחלב וכן הזהיר האריז"ל להב"י והובא שם מעשה בדבר זה

חלק

הדיבור

(א) הנה מחוייב האדם ללמוד משפטי המצוה ואזהרתה בש"ס ופוסקים ועכ"פ בספרי מוני המצות ובפרט בסמ"ג שמבאר באריכות דיני המצוה ולחדש בכל מצוה איזה דין וסברא מה טוב וזה דרכינו בקונטריס הלזה

(ב) נ"ל דמי שנהג א"ע כחומרת הזוהר לאסור הגיד בהנאה דהיינו שנהג בפירוש להשליכו לאשפה מצד החומרא אין לו התרה כיון דנהג כן מצד הדין ולא מצד החסידות ע"כ דס"ל דמן התורה אסור בהנאה אין לו התרה וכמ"ש האחרונים בספריהם דמי שנוהג איסור חדש בזה"ז אין לו התרה כיון דגילה דעתו דס"ל דמצד הדין אסור ה"ה כאן כיון דהרבה פוסקים ס"ל דאסור בהנאה וטעמא רבה אית בי' בזהר ובמדרש הנעלם כאשר יבואר אי"ה בחלק המחשבה ע"כ אין להמחמיר החרה

(ג) עוד נ"ל באפשר דאפילו מאן דמחמיר לאסור בהנאה מותר לו לשלוח ירך לנכרי וגיד הנשה בתוכה כיון דאינו נותן לו להדיא הגיד בפ"ע רק בכלל הירך אינו