דרך פקודיך ע

אבאר אי"ה לקמן דברי מרן האריז"ל. תראה טעם המצוה להתגלות החסדים א"כ פעולת המצוה באדם להיות זה מעשה האדם ותיקונו בעולם לבטל הקליפות ולהמתיק הגבורות ולעורר החסדים והרחמים המשכיל יתבונן כי זה הוא כלל התורה

(ט) בכלל המצוה הזאת רדיפת השלום כי זה הוא הברית שלום כנודע ליודעים המשים שלום בבית וצונו הבירא ית' להסיר הערלה החופפת את העטרה היא הקליפה המונע השלום והבן

(יוד) המקובלים הראשונים כתבו טעם למצוה הזאת שנצטוינו לחתוך העור העב. ובעור הרך לפרעו עד העטרה להיות בעור העב יש ג' גלדים והם נגד ג' קליפות הטמאות אשר כל חיות הדברים הטמאים והאסורים עפ"י התורה הוא מג' קליפות הללו והם צריכים כריתה וביטול לגמרי (כאשר באמת יתבטלו לעתיד לבא ב"ב) ומי שעושה דבר אשר לא תעשנה עפ"י חוקי התורה ממשיך ע"ע הקליפות הללו ומשעבד את נפשו חס ושלום להם והם בחינת עבודה זרה ממש. ועבור זה נצטוינו להכרית לגמרי מהאבר המוליד האדם הג' קליפות הללו והעור הד' הוא נגד קליפת נוגה אשר היא מצרנית בין הקדושה להקליפה והיא נק' תיקלא בזוהר הק' לשון משקל כי כל הדברים העולמיים המותרים בעוה"ז חיותם מקליפות נוגה. וכאשר לוקח האדם הדברים הללו מעוה"ז כגון אכילה ושתי' וכיוצא מהנאת עוה"ז. ומכוין בהם לעבודתו ית"ש שיהי' לו כח לעבוד השי"ת אזי נכלל החיות מקליפות נוגה בקדושה. וזה כל האדם בעבודתו משא"כ בכוונתו למלאות תאוותו אזי מטה החיות דנוגה אל הקליפות הטמאות לגמרי ועבור זה נצטוינו לפרוע העור הד' הרך ולהטותו אל העטרה הבן הענין

(יא) יצא לנו לפי"ז בכלל המצוה הזאת לפרוש א"ע מכל הדברים האסורים לגמרי עפ"י התורה וגם לקדש א"ע במותר שלא להנות ממותרי העולם רק עפ"י ההכרח המצטרך לתורה ולעבודה דהיינו שילך בכח האכילה ההיא לעבוד את השי"ת וכשמתבונן האדם בזה יראה אשר כל התורה כולה נכללת בזאת המצוה. ובזולת זה לא נק' ניחים במצוה זו וזה ג"כ מ"ש השי"ת התהלך לפני והי' תמים בעוסק האדם במצוה זו כל ימי חייו יתבונן בזה ואז טוב לו. וכשימצא א"ע חסר מכל הנ"ל הנה לא קיים המצות עדיין כראוי וישוב אל י"י וירחמהו וזהו ג"כ ומלתם את ערלת לבבכם הבן

(יב) הטעם המבואר בזוה"ק בר"מ פ' תזריע (דף מ"ג) וז"ל וביום השמיני יחול בשר ערלתו. פקודא דא למגזר לח' יומין גזירו דקיימ"א קדיש"א (קיימ"א קדיש"א היינו בלה"ק ברי"ת קודש) רזא עילאה (נ"ל דרצ"ל דהוא סוד כמוס ברי"ת נק' היסו"ד דכולל חסדים וגבורות היינו רמ"ח ושס"ה בגי' ברי"ת ע"ה וכן א"ל ח"י במילואו כזה אלף למד חת יוד בגי' ברי"ת כמבואר כ"ז בס' מאורי אור ונק' ברי"ת המעו"ר המזווג זו"ן ותתבונן דהלשון שנק' בלשון הר"מ קיימ"א קדיש"א בג' תקע"ו בגי' יחודא קדישא היינו יסו"ד מלכו"ת וה"ס תקע"ו בריתות שנכרתו על קבלת התורה כנודע מגמ' סוטה) כמה דכתיב סוד י"י ליראיו וברית"ו להודיעם (הביא ראיה שהמצוה הזאת היא נגד הברי"ת המליון הקדוש מדקאמר וברית"ו להודיעם וברית"ו דייקא) למאן לאינון יריאיו אינון דחלי חטאה דהא רזא דקיימ"א לא אתחזי לגלאה בר להו (כבר ידעת סוד היראה היא אשת חיל יראת י"י ע"כ ראשית חכמה יראת י"י דדא היא תרעא לאעלא בקודשא והנה קיימ"א קדיש"א ה"ש היסוד דדכורא ע"כ חי שאין בו יראה לא אתחזי לגלאה לו כיון שלא נכנס עדיין בשער מהיכן יכנס לטרקלין וז"ס זה השער לי"י צדיקים יבואו בי צדיקי"ם דייקא הבן הענין) ורזא דקיימ"א קדיש"א הא אוקמוה ואתמר בכמה דוכתין (הכוונה לימוד דדכורא) ורזא דא לח' יומין איהו חיובא לכל עמא קדישא דכתיב וביום השמיני ימול בשר ערלתו