דרך פקודיך נט

תכלית הוא שיוליד ממנה בנים עוסקים בתורה ובמצות ובמע"ט (החילוק שבין הצורה והתכלית הצורה הוא שיוליד בנים מוכנים בצורתם לתורה ועבודה והתכלית הוא שישתמשו בצורתם זאת להשלים אל מה שהוכנו מצד צורתם והבן) והטעם כמו שהשפעה יוצא מאשת חיל עטרת בעלה הן לטובה הן וכו' הוא כולו טוב כי אין דבר רע יורד מן השמים על הארץ העליונה רק לטובה ומה שיהי' איזה רעה שתחול היא מצד המקבלים כענין השמש שמשחיר פני הכובס ומלבין הבגד כן ראוי האיש שמתחבר לאשתו להיות לו בן משלים רצון קונו ומדמה הצורה ליוצרה (רצ"ל הגם שח"ו לא תגמור לו כוונתו שאין הבן ממולא בכל טוב כי לא השלים חקו כי בעל בחירה הוא עכ"ז הוא עושה את שלו להכינו בכל טוב הבן הענין נ"ל) זהו שרצונו לבאר הענין פ"ו בד'

סיביריו

(לג) ע"ש ומעתה נודיעך שהחיבור הוא בעצמו יהי' בד' כוונות הא' בצד מה הוא החיבור והב' בזמן החיבור והג' בכיוון החיבור והד' באיכות החיבור מהו החיבור (רצ"ל למה נברא יצירת האדם שיוליד באופן כזה) הכתוב קראו ידיע"ה שנאמר והאדם יד"ע את חוה אשתו מאחר שקראו הכתוב ידיע"ה נראה שהוא דבר טהור ונקי ורומז לדברים העליונים והמבין סוד וידע אלקים יבין מה שרמזנו (בסידור הגאון מה' יעבץ בסדר הגדה וירא את ענינו זו פרישות דרך ארץ כמה שנאמר וירא אלקים את ב"י וידע אלקים ופי' בו הגאון דקשה מה ראה ומה ידע כי לא פורש ופשיטות רואה ויודע הכל ומאי קמ"ל אלא ה"פ וירא ה' את ב"י הנשמות שבגוף הראויין להיבראות עומדין לפניו ואין אחרים רואין אותן שלא יצאו לאייר העולם לפי שפירשו ישראל למטה מדרך ארץ מעצמן לפי שאמרו לשוא אנו עמלים לפיכך ויד"ע אלקים מענין וידע האדם והוא פועל יוצא לשלשי בכאן רצ"ל ויד"ע אלקים עשה אותם בעלי ידיעה וחיבור שנזקקו לנשותיהן כמ"ש תחת התפוח עוררתיך ששלח הש"י מלאך הממונה על התאוה לעורר תאותם אחר שנתייאשו ממנה ואם תזכה תבחין גם בפנימיות הענין שהוא סוד גדול מס"ת רומז בס' הבהיר הביאו הרמב"ן ז"ל עכ"ל ועי' עוד בפנימיות העניינים בדברי האריז"ל ותבחין בחי' תיבת דע"ת בס' ערכי הכינויים ובס' מאורי אור ותבין

זמן החיבור הוא לת"ח מע"ש לע"ש (הנה בענין זה אי"ה נטייל ארוכות בדברי מר"ן האריז"ל ובמקובלים ועת לקצר בכאן שלא להפסיק בדברי המחבר) ויש בו שני מכוונים. הא' להיות החיבור ביום מנוחה יום שיש בו כח נוסיף בתולדה (רצ"ל ויצא הולד מזורז וגם הוא לא יחסר מכחו וחילו כי יתוסף בו תמורת הניתך) והב' ע"ד סיד ונה"ר צי"ע ת"ת להשקות את הגן עטרת (נ"ל חסרון הניכר וצ"ל ונה"ר צי"ע יוצא מעד"ן ת"ת להשקות את הג"ן עטר"ת) כי ביום השב"ת הוא רומז לחיבור צי"ע בבת זוגו אשר הוא צרור בחיים בכ"י. וכי עם המלך (ז"א) במסיבו אין ספק כי יזכה (האדם) בחיבור ההוא לנפש טהורה

כיון החיבור בזה הענין וקח ראי' ממקלות יעקב אבינו כי כפי מחשבתו בעת החיבור בזיווגו כן תהי' הצורה חלה על החומר והחומר יצטייר כפי מחשבתו ויהי' מוכן לקבל הצורה הקדושה. וכן מעשה דרבי יוחנן יוכיחו לזה דהוי יתיב על שערי טבילה ואם תהי' מחשבתו שלימה בזה הדרך הנה על ידו יתחברו ד"ו פרצופי וימציא שפע וברכה בכל הנמצאים

באיכת החיבור דע כי כל חכמי המחקר הסכימו שהזרע יוצא מן המוח אל השדרה ומשם מתפשטת לכל הגידין ואיברים ואח"כ יירד להאשכים ומשם אל האמה ובהתחברו אל אשתו יורה כחץ וכבר ידעת אנה רומז המוח (כח"ב) והשדרה (דעת המתפשטת לת"ת בכלל הגוף) והאשכים (נצח הוד) והאמה (יסיד צדיק) והאשה (מלכות) ויריית האמה כחץ והזרע היוצא (טפא החסד לנגד הגבורה דנוקבא)