דרך פקודיך לט

החילוק הוא דבמצוה דאורייתא אפילו בדיעבד לא יצא י"ח בזולת הכוונה. והנה לפי"ז בנידון דידן אם לא כיון לא יצא י"ח הגם שהוליד בן ובת. אבל קשה לפי"ז מהא דפסקינן היו לו בנים בגיותן ונתגייר עמהם יצא עמהם ידי חובתו. והרי לא כיון ודוחק לומר דמיירי בשכיון וגם אם כיון אז אין כוונתו כוונה. דאו לא הי' מצווה ועושה עפ"י תורת ישראל וצ"ל כמש"ל בהקדמה. דדבר שיש בו הנאה לגוף בדיעבד יוצא גם בלא כוונה כמו אנסוהו לאכול מצה דיצא גם בלא כוונה הגם דהיא מ"ע מדאורייתא רק צריך שידע שהיום פסח והחיוב לאכול מצה וזאת היא מצה ה"נ כל העכו"ם יודעים החיוב מקיום המין וידע בעת החיבור שזאת היא אשה. הגם שכיון להנאתו לית לן בה יצא לנו מזה דבדיעבד יוצא י"ח במצוה הזאת גם אם כיון להנאתו הן בנישואין הן בחיבור רק שידע שמחויב במצוה וזאת היא אשה ממילא אם הוליד בן ובת בלא הודע כלל כגון מעשה דלוט עם בנותיו שהי' בעת השינה בלא הודע כלל לא יצא י"ח נ"ל

(ד) טעם המצוה בדברי מר"ן האריז"ל מבואר בס' הגלגולים בפ"א י"ב וז"ל, הנה כבר בארנו וכו' ענין אותן הז' מלכי אדום שנאצלו קודם האצילות ומתו בסוד בונה עולמות ומחריבן ואח"כ נתבררו. והטוב שבהם הראוי לאצילות עלה לאצילות והראוי לבריאה וכו' וכן חלק הראוי לכל הנבראים שבכל העולמות וכו', ומהפסולת של אותן ז' מלכים נתהוו כל הקליפות הנק' אדם בליעל כי גם את זה לעומת זה וכו'. והנה כשברא הקב"ה את אדה"ר בירר החלק של הנפשות והרוחות והנשמות שהי' מעורבין עם אותו הרע של אותן הז' מלכים (שהרבה ניצוצי קדושה נשארו מעורבים כנודע מבחי' רפ"ח ניצוצין) ולקחם ועשה מהם נשמות אדה"ר כללה מכל הבחינות וכו' כל הנפשות והרוחות והנשמות כולם היו כלולים באדה"ר בעת שנברא יש נפש שתלוי בראשו של אדם ויש בעיניו וכו' כל הנשמות שהם מצד הטוב כלולות בו ותלויות בו ואחר שחטא ועירב הטוב ברע וכו' כשאכל מעה"ד טו"ר עירב הטוב ברע ונתערב הטוב של אדה"ר ברע של הקליפות וכו'. כי כחו שכל הנשמות ישראל היו כלולים באדה"ר רמ"ת איברים שבהם תלוים כל נשמות הטוב כן כל רמ"ח איברים שבאדם בליעל כלולים רמ"ח איברים שבהם תלוים כל נשמות הרע וכשחטא אדה"ר ואכל מעה"ד טו"ר נתערבו יחד ונתלבשו אותו הנשמות הטובות וכו' באותן שבאדם בליעל כל אבר בתוך אבר כמוהו הא כיצד ראש בתוך ראש וכו' כמו שהשכינה נכנסה לגלות פי' שמתלבשת בתוך י"ם דמסאבותא כן נשמות הצדיקים גלו ונתלבשו תוך הרע וכו' ובכל דור ודור יוצאין הנשמות הטוב מתוך הרע ההוא ובאין לעוה"ז ע"י מצות פרי' ורבי' שצונו הקב"ה לטעם זה והבינהו. וכפי שהוא אותו הדור כן כפי ערך ההוא יוצאין הנשמות מהקליפות פעמים מאבר הראש וכו' וכאשר יוגמרו כולם להתתקן וכו' ואפילו טוב דרגלין וכו' כדין ייתי משיחא וזה הרמז בפ' פקודי עד דמטא רגלין ברגלין והנה בדרא בתראי דמלכא משיחא. כבר יוגמר עוד להתברר קומת אדה"ר ולא נשאר כ"א העקביים שלו וכשיגמרו להתברר אז יבא משית וכו' וזש"ה אשר חרפו עקבות משיחך ואמר ז"ל בעקבות משיחא חוצפא יסגא לפי שאברי העקביים הם חומריים מאוד וחשוכין לכן הניתנים שם הם יותר חומריים לכן חוצפא יסגא וז"ש רז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף ופי'. לכך גלתה השכינה כדי ללקט כל אותן הניצוצות עכ"ז הכל תלוי בידי אדם לפי שהאדם עצמו הוא אשר גרם זה ולכל מי שקלקל צריך לתקן ולכן נצטוינו בפ"ו ושנקדש עצמינו בשעת הזיווג כדי שנוכל להמשיך ולהוציא משם אותן הנשמות ויתבררו מן הרע. ולהיות שבעונותינו אין אנו נזהרים בזה לגמרי לכן נמשכים הנשמות מעורבים קצת מן הרע וז"ס היצה"ר הנברא עם האדם ולכן צריך ליזהר כל ימיו להפריד