דרך פקודיך לג

בעצמו להרחיק נדוד בשליחות אביו ולא היה יכול אביו לשלחו לחוץ לארץ עד אשר נתגבר בתורה וביראה ובכח גופו לפי שניו. אבל מיעקב שלא השיא ליוסף קשה. (הן למ"ד תאומות נולדו עם השבטים. הן למ"ד כנעניות נשאו בהוראת שעה) ע"כ לומר דאין החיוב מדאורייתא עד התחלת שנת י"ח. וזה שמשמיענו התורה דהי' בן י"ז ולא בא הכתוב לסתום אלא לפרש דבשנת י"ח הוא התחלת החיוב זה מה שנ"ל

כעת

(ג) מדרבנן מצוה על האדם להשיא בניו ובנותיו סמוך לפרקן כדי שלא יבואו לזנות או להרהור הפרק הוא י"ג לזכר וי"ב לנקבה. וסמוך לפרק יש פלוגתא בין הפוסקים אם הכוונה קודם לפרק דהיינו בשנת י"ג או הכוונה תיכף במילוי זמן הפרק דהיינו כשימלאו לו י"ג שנה הנה יש מקום לשואל לשאול. לפי מש"ל דשנת י"ח נלמד מיעקב שלא השיא אשה ליוסף בהיותו בן י"ז יקשה לפי"ז הרי האבות קיימו כל התורה ואפי' עירובי תבשילין מדרבנן וא"כ למה לא שמר המצוה מדרבנן להשיא את יוסף סמוך לפרקו. י"ל דהמצוה הוא דוקא כשיש חשש שיבואו לזנות או להרהור משא"כ כשרואה האדם שבנו אינו בכלל זה והנה יעקב ראה ביוסף שהביא לפניו דבת אחיו באמרו שתולין עיניהם בבנות הארץ (לפי דעתו עיין בפ"ד) א"כ ראה יעקב שאדרבא מגונה הדבר בעיניו נ"ל

(ד) עברו על האדם ך' שנה ולא נשא אשה ביטל מ"ע זו ונ"ל דהב"ד אין כופין עד ך' שנה ונ"ל הטעם שלא תקנו לכפותו תיכף בשנת י"ח הוא משום דכשלא הביא ב' שערות הרי הוא קטן עד שיהי' בן ך' מ"כ השוו דבריהם בכל אדם שלא לכפותו עד ך' דדלמא לא הביא ב"ש ואינו בר עונשין ונ"ל דהכפיה הוא כדין כל מ"ע כגון עשה סוכה ואינו פושה דמכין אותו עד שיעשה או עד שתצא

נפשו

(ה) כיון דהוא מחויב מרדות מיפסל לעדות מדרבנן עד ישוב אל י"י וירחמהו נ"ל

(ו) ואם עוסק בתורה ומתיירא שלא יתבטל מחמת טרדת מזונות מותר להתאחר (גם אחר ך') ולפי מש"ל דנלמוד התחלת הזמן מיעקב עם יוסף אל תשיבני דלמא לא נשא יוסף מחמת שהי' מתיירא להתבטל מטרדת מזונות דהרי מבואר בתורה דאביו הספיק לו פרנסתו ועשה לו כתונת פסים

(ז) ואם דבוק כל ימיו בתורה כבן עזאי ואין יצרו מתגבר עליו ולא נשא אין בידו עון ונ"ל דוקא אם דבוק בתורה כב"ע עד שע"י תשוקתו בתורה א"א לו להפריד א"פ לחמם את גופו לכח המוליד וכ"ה הלשון שאמר בן עזאי מ"ה אעש"ה ונפשי חשקה בתורה רצ"ל א"א לי בשום אופן לקיים המצוה כי מחמת תשוקת התורה אין לי תשוקה לתאוות כח המוליד ולפי מש"ל דנלמוד שנת י"ח מיעקב עם יוסף אל תשיבני דילמא הי' יוסף דבוק בתורה כב"ע דהרי חזינן דהוליד אח"כ וג"כ כתוב הי' רועה את אחיו בצאן א"כ חזינן דלפעמים הוא. מתבטל מתורה לעסוק במלאכה כי טוב תורה עם דרך ארץ

(ח) החיוב הוא דוקא לישא אשה בת בנים ולא יאמר האדם אני אעשה את שלי ואשא אשה והש"י יעשה את שלו רק מחוייב להשתדל לישא אשה הראויה להוליד בטבע ולא יסמוך על הנם ונ"ל דאם נשא איילונית שאינה ראויה להוליד בטבע ונעשה לה נס שילדה באפשר לא קיים המצות כיון שהוא לא השתדל במעשיו עפ"י התורה דהתורה לא צוחה במצוה זו בלשון לישא אשה רק פרו ורבו ובאמת אין זה ביד האדם ע"כ משמע דוקא שהוא יצטרך לעשות במעשיו באופן הנאות בטבע לפרות ולרבות ואל תשיבני מאברהם עם שרה דעיקר מטרון לא הי' לה דגם אברהם עקר הי' כמשארז"ל

(ט) נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה מחוייב לישא אחרת כשאין לו בנים (ועכשיו שיש חד"ג שלא לישא ב' נשים מחוייב לגרשה ולישא אחרת) ומן הדין כופין ע"ז הב"ד אפילו בשוטים ונ"ל דהה"ד כשילדה לו רק אחד היינו בן או בת ואין לו