דרך פקודיך כד

דגם על הרהור ע"ז. יהרהר בד"ת יראת השם ונ"ל בזה כיון ששם לעצמיותו הטוב תספק לו תשובתו בהרהור. ודי בזה למשכיל

(ב) ודע דכתב רבינו יונה בשער התשובה דהא דמחשבה רעה לא תצורף למעשה הוא קודם שעבר ושנה בעבירה ההיא אשר חושב בה בחושבו בעבירה שעבר ושנה בה אזי מצורף גם המחשבה למעש' לפי מש"ל יתכנו הדברים דכיון שעבר ושנה שב המקרה לעצ' לענין הזה ויש חשש לעונש על שונאי ישרא' במעש' וצריך לתשוב' כמו על המעש' ופ"ז ידוו כל הדוויים והש"י יסלח לעמו ברוב רחמיו **(הג"ה הן אחת שכעת לא ידעתי מקומו איה בדברי רז"ל ואדרבה מהגמ' נראה לכאו' בהיפך בסוף חולין מדלא פריך ודלמא מהרהר בעבירה. והקשה הרי מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה והשיב ודלמא מהרהר בע"ז. ואי בעבר ושנה מצורף המחשבה למעשה לימא דשמא מהרהר בעבירה שעבר ושנה בה. ויש ליישב דעדיפא מיני' קפריך אפילו בלא עבר ושנה ובע"ז דבעבר ושנה קלא אית לי'. אבל אעפי"כ לא ידעתי שחר מקומו איה בדברי רז"ל. עד יערה עלינו רוח ממרום. והנה האיר הש"י את עיני ומצאתיו בקידושין (דף מ"ם). עולא אמר כדרב הונא דאמר ר"ה כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה וכו' עיי"ש ובפי' רש"י ותבין. ע"כ

הג"ה

)** (ג) והנה יש להתבונן בזה הענין בענין הרהור זנות. דלכ"ע הרהור אפי' בפנוי' אסור מן התורה לא מיבעיא להרמב"ן ורבינו יונה וחרדים חנו זה ממנין תרי"ג מונשמר"ת מכל דבר ר"ע שלא יהרהר ביום וכו' ולדבריהם אסור מן התורה ממנין תרי"ג אפילו להרהר באשתו שלא בשעת זיווג ואפילו בענייני זיווג זכר ונקבה בעולם אפילו אינו מהרהר לעשות ח"ז רק מצייר ציור התיעוב במחשבתו יהי' באיזה אופן שיהי' הכל הוא בכלל הל"ת ממנין תרי"ג מונשמרת וכו' כי סתם נאמר ונשמרת מכל דבר ר"ע מכל דבר המביא לידי ר"ע הוא הקרי כנודע אלא אפילו לדעת הרמב"ם שלא מנה ונשמר"ת וכו' ממנין תרי"ג עכ"ז מודה דכל הנ"ל אסור מדאורייתא מלאו שבכללות. ולא תתורו וכו' מיהו יהי' איך שיהי' הוא רק איסור לאו והוא מתכפר בתשוב' עם יוה"כ. מיהו לדעת רבינו יונה הנ"ל שאם עבר ושנה בעבירה גם המחשבה מצטרפת למעשה. הנה כפי הנראה בעבירת הזנות והתיעוב. אין טפם לחלק באיזה סוג ומין ממיני התיעוב עבר ושנה. ובאפשר לפי הנראה אפילו בהוצאת ז"ל ח"ו כיון שעבר ושנה ח"ו ואח"כ הרהר באיזה ערוה או אשת איש באפשר ח"ו יצורף המחשבה למעשה קודם לתשובתו והנה הוא מסיג חייבי כריתות ומיתות ב"ד וצריכין לצירוף יסורין עם התשובה ויוה"כ (ומיהו כבר כתבנו בפתיחה מעניני חלוקי כפרה אשר לא יפול לב האדם עליו כי הש"י ישמור רגליו מלכד בשובו בתשובה ותהיה תורתו ומצותיו חלף יסוריו) רק עכ"פ צריך האדם לידע מזה לשוב אל י"י וידע כי אינו נקי אפילו מהעבירות החמורות ולזה אפשר שארז"ל הוה שפל רוח בפני כל אדם. הגם שיודע בבירור שהוא לא עשה עבירות חמורות כמו איזה רשע מפורסם בניאוף וכיוצא עכ"ז יהי' בלבו שפל רוח לנגדו ויאמר בלבו שהוא גרוע יותר והאיך אפשר לו לצייר בלבו באמת זה הענין ולפמ"ש יונח כיון שגם הוא עבר ושנה בעבירות שהם מסוג זה ואח"כ נקה לא ינקה מהרהור. א"כ יש בידו ח"ו חבילי חבילות עבירות חמורות ישוב אל י"י וירחמהו. ויחנינו כימי עולם

(ד) אי לזאת. לפי מה שנודע במצות התשובה ווידוי צריך לפרט החטא כמשארז"ל מפסוק ויעשו להם אלקי זהב. הנה לפי הנ"ל אין די להתוודות הרהרת"י בזנו"ת דזה הוא רק לאו. רק צריך להתוודות בפירוש הרהרת"י בערוה פלונית. וכיוצא כי באם ח"ו חטא מסוג הזנות במעשה אפילו בהוצאת ז"ל ח"ו ההרהור שאחר המעשה יוחשב ח"ו באפשר למעשה ע"כ צריך לפרוט החטא והטוב וסלח יסלח לו

(ה) וזאת לדעת מה שנ"ל בפרט הזה דודאי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו. והוא בנפול לאדם איזה מחשבה