דרך פקודיך רכט

(יד) החזיר השומר הפקדון ואמר הנפקד אין זה שלי או שלם היה ושברת ישבע השומר היסת שכדבריו כ"ה

(טז) שומר שהפקידו אצלו ס"ת וספרים מחייב לגוללו כל י"ב חודש ואם כשגוללו קורא בו ג"כ לא מיקרי שולח יד ואם פתחו בשביל עצמו מיקרי שולח יד וחייב באונסין

חלק

המחשבה

(א) ודאי בשעת המשפט צריך הדיין לכוין לצאת י"ח המצות כי מ"ע צריכה כוונה

(ב) א"צ לכוין שום טעם (מן התורה) כיון שאין טעם מבואר בתורה אבל מצות וחיוב' איכ' להתבונן בטעמי התורה ומצותיו כ"א כפי אשר חלק לו הש"י בבינה וזה כל האדם והנה השכל ישפוט ג"כ משפט הצדק הלזו להיות שומר חנם עושה חסד לשמור בחנם מהראוי לפוטרו אפי' מגנבה ואבידה אבל כשפשע בודאי מהראוי לחייבו דהוה כאלו מאבד בידי' והשבועה הניתן לש"ח ג"כ השכל מחייבו כי מי יודע אם לא נתן עיניו בחפץ של חבירו וגם אם שלח יד בפקדון ואח"כ נאנס דחייב הוא ג"כ דבר שהשכל מחייב כיון דנעשה גזלן עלי' מהראוי לחייבו אפילו באונסין דהנה הגוזל איז' דבר מחבירו ואח"כ גזלו אחרי' ממנו את החפץ הנ' בודאי הוא אינו יוצא י"ש עד שישל' החפץ לבעלי'

(ג) וכאשר תרצ' לרוות צמאונך בדרך הנסתר הנה אעתיק לך ענין ד' שומרי' מספר בע"מ מאמר ל"ד ח"א פ"ג ז"ל על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים שהם ד' כנגד ד' אותיות השם דיניהם (כי נושא שכר ושוכר חד דינ' אית להו) דריעים דלעילא לא מתפרשין לעלמין וכו' (כי נושא שכר ושוכר הם נגד אותיות י"ה המרמזין לאו"א והם ריעים דלא מתפרשין כנודע ע"כ דינם א') שכנגדם ניש"א שכ"ר דא יו"ד כי שכינה בתחתונים צורך גבוה (פירש הרב המפרש י"ד יהוד"ה יו"ד חכמה נוש"א שכר מפני שהיא מקבלת שכר מלמטה ע"פ הידוע מלשון הזוהר בכמה דוכתי שכינה בתחתונים צורך גבוה שהכוונה שהצדיקים במעשיהם הטובים למטה גורמים הזיווג למעלה ע"ד דאיתא בזהר פ' לך לך ע"פ אני לדודי ועלי תשוקתו דבאתערותא דלתתא אשתכח אתערותה לעילא והענין הוא שהמע"ט הן המ"נ העולין למעלה שבהן השכינה מתעטרת ואתיא לקמי מלכא ואמרת חזי במאי ברא אתינא לקמך כדאיתא בזהר ויקרא ועי"ז נעשה הזיוג בין הדודים דלעילא ומהם עולה עוד התעוררות אל הריעים דלעילא אע"ג דלא מתפרשין לעלמין והיחיד בהם תדיר מ"מ המ"נ מתעוררין ומוסיפין גם להם כח לעשות חיל והכי איתא וכו' וזהו שכינה בתחתונים צורך גבוה רצ"ל זה שהשכינה מקבל' השפע מהאצילות שלמעלה ממנה ומשפע' בתחתונים הוא ג"כ צורך גבוה והתעוררות לגבי מלכא וממנו באה ההתעוררו' לבינה ואח"כ לחכמה נמצא שהחכמה מקבל' שכר כולן ממטה למעלה והיינו נושא שכר ע"כ לשון המפרש ולי נראה לפרש שכר הכוונה על י"ם דמלכות עשרה בני"ם דהיינו י"פ ב"ן (עיין בלק"ת שמואל ע"פ הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים ובסוד שם יששכר בפ' ויצא י"ש שכ"ר בגי' שכ"ר והנה החכמה הנרמז ביו"ד נושא את מדת המלכות הנק שכ"ר סוד י"י בחכמה יסד ארץ אבא יסד ברתא וסוף מעשה מלכו"ת במחשבה תחלה דהיינו חכמ"ה והכוונה כי התפשטות כבוד מלכות"ו ברבו יתירה בפרצוף גמור להיקרא מל"ך של"ם הוא הוא כוונה ראשי' המחשבה וע"כ כביכול זה הוא השכר שנוטל בהקדים המחשבה וזה הוא שכינה בתחתונים צורך גבוה להיקרא מלך וכל באי עולם יכירון מלכותו בשביל זה הי' התעוררות מחשבת הבריאה והבן כי א"א לפרש הכל בכתב נ"ל) והשוכ"ר דא ה"א שוכר פועלים ועומד עליהם (גם בזה פי' הרב המפרש הנ"ל וז"ל שוכר פועלים שהם מיכא"ל גבריא"ל נוריא"ל ר"ת שלהם מג"ן פועלי החס' דין ורחמים ע"פ הידוע שמבינה נאצלו ג' קוין קו החסד קו הדין וק הרחמים והן ג' אבות הבנים נה"י ומיכא"ל הוא שר החסד וגבריא"ל