דרך פקודיך רי

בע"ז שקרא דילהון והוו אמרין איה אלהיך וכמה גזלות מן שפחה בישא דאתמר בה גזילת העני בבתיכם כמה ברכאן גזלת לשכינתא שפחה בישא בכובד המס ובכובד כמה דינין משונים על בנהא וכמה קרבנין דבי' מקדשא דבטילת למטרוניתא ובשת דמטרוניתא דאשתאר' ערומה מד' בגדי זהב דנהרין מד' טורי אבן בי"ב אבנין מרגלן מעיל בכמה זגין ורמונים וד' בגדי לבן דבהון הות מטרוניתא מתקשטא קדם מלכא הה"ד וראיתיה לזכור ברית עולם וגזלת לה לגבירתה כמה מאכלין דקרבנין עכ"ל ע"ש עוד ממילא תבין כוונת המצות שמחייבין הצד לשלם נזק וצער וריפוי שבת ובשת ובזה מעוררין איתערותא דלעילא שידונו הב"ד שלמעלה גם את הס"ס ובת זוגי' לשלם ג"כ בעד הגזילות וחבלות בעד כובד המס וכובד הדינין ויסורין שעושין לישראל ועי"ז הוא התעוררת הגאולה

(ד) הנה לפי"ז לא נעלם מעין המשכיל שגם בעת שאין ב"ד סמוכין אפשר לקיים ענפי המצוה כאשר האדם גורם ע"י מעשיו הטובים לגרום היחוד ולהפריד גבול הרשעה אין מן הצורך להאריך המשכילי' יבינו

(ה) גם לפי פשוטו הגם שא"א לדון בזה"ז לחייב בחמשה דברים עכ"ז כאשר כופין אותו לפייס הנחבל במאי דאיפייס הוא ענף למצוה וגורם ג"כ כנ"ל: ההא

מצוה נ מ"ע על הב"ד לדון בהרג הוא סייף את מחוייב

חלק

המעשה

(א) אלו הן המחוייבים הרג א' רוצח שהרג את הנפש מישראל במזיד בין איש בין אשה בין קטנים בין גדולים ואנשי עיר הנדחת. באנשי עיר הנידחת בהדיא כתיב בהו לפי חרב וברוצח כתיב נקם ינקם וכתיב חרב

נוקמת

(ב) מצות הרג היא מתיזין את ראשו בסייף כדרך שהמלכים עושין

(ג) אין דנין זה בפחות מב"ד של כ"ג וכן כל הדינים הנזכרים במצות חנק דהיינו דבעינן עדים והתראה שירצו בו למיתה ובעינן דרישה וחקירה להעדים וכן הא דפותחין בזכות ומתחילין מן הקטן שבב"ד והמלמד זכות אינו חוזר ומלמד חוב שא מטין לחובה ע"פ אחד ומחוייבין להלין את הדין ומחזירין את הנידון לזכות אבל לא לחובה כל אלה שייכים נמי במצוה הלזו וכן בכל מיתות ב"ד ועוד יתבאר אי"ה כפי שכלינו

(ב) נתערבו מחויב הרג עם מחוייב חנק כולם נידונים בחנק אבל נתערבו מחוייבי שריפה או סקילה עם מחוייבי הרג כולם נידונין בהרג

חלק

הדיבור

(א) ודאי צריך ללמוד משפטי המצוה ובפרט מצוה שאינה נוהגת בזה"ז הלימוד יעלה במקום המעשה וצריך לחדש דינין והלכות במצוה כפי אשר חלק לו הש"י בבינה

(ב) רוצח שחייב הרג שנתערב עם מחוייבי סקילה שריפה דנין כולם בהרג כמש"ל. אם נקטעה יד העדים הגם שדין הרוצח הוא להמיתו בכל אדם עכ"ז נ"ל שבכאן שנתערבו כולם פטורין שאי אפשר לך להחמיר על המתערבין רק להקל ובאם אתה אומר שחייבין הרי אתה מחמיר עליהן נ"ל

(ג) שני בתי קברות היו מתוקנין לב"ד אחת לנהרגין ונחנקין ואחת לנסקלין ונשרפין ונראה לי שאם הנהרגין ונחנקין עמדו על נפשם ולא יכלו הב"ד להמיתם במיתה המחוייבת להם. אשר דינם להמיתם בכל דבר שאפשר ואירע שיכלו להם על סקילה ושריפה אעפי"כ לא נשתנה דין קבורתם וקוברין אותם אצל הנהרגין