דרך פקודיך קצט

שצוה הש"י ומטעם הנ"ל כיון שהטעם מפורש בתור' וכבר מבואר כ"פ שהטעם המפורש בתורה צריך לכוונו ובזולת זה אינו יוצא י"ח המצוה ולא נחשב לו מכלל החלוקא דרבנן

(ג) עוד נ"ל בביאור יותר דבריהם דהנה אור המקיף נק' בגד שמקיף את הגוף כמו בגד והנה מקובל בידינו מהאריז"ל שע"י הקידושין נותן החתן להכלה אור מקיף ובחיבת ביאה נותן לה אור פנימי והנה באמה העבריה בעינן ראויה ליעוד והמעות הראשונות ניתנים לקידושין ע"כ אינו צריך לכסף קידושין אחרים א"כ נראה אשר תיכף בשעת קניה נותן לה האדון אור מקיף והנה הגם שלא ירצה לייעדה אח"כ עכ"ז אינו רשאי למוכרה כי כבר היא נחשבת לבת גילו כיון שנתן לה אור מקיף שלו. וזה שדרשו רז"ל בבגד"ו ב"ה כיון שפירש בגד"ו עליה היינו אור מקיף שלו שוב אינו רשאי למוכרה. והנה לפי מש"ל צריך לכוין זה במניעה הלזו עמש"ל

(ד) בהתבונן במצוה הזאת עפ"י הטעם הנ"ל הנה מובן הדבר באיתערותא דלתתא איתער עובדא לעילא הנה מעמד הר סיני שקנה הש"י אותנו לו לעבדים לעבוד עבודתו הנה אנחנו כנסת ישראל נקראים אמה העבריה ועד היום נק' בבחי' אירוסין (שהיא קידושין שאומר המקדש הרי את מקודשת לי שהן הנה הארוין המקיפין לתיבת ישראל משא"כ ע"י החיבור מתחברין איברין דדכור' ונוקבא היינו רמ"ח דדכורא ורנ"ב דנוקבא עד המכתח שאמר ר"ע בבכורות היינו רנ"ג מקום גר"ן ארנון חדר המטות ס"ה דדכורא ונוקבא בגי' רא"ש אתוון הפנימיים שבתיבת ישראל והדברים ארוכים אצלינו במ"א) כמאמרו ית"ש במעיד הנכבד ואתם תהיו ל"י וכו' עד לעתיד ב"ב נאמר כי בועליך עושיך י"י צבאות וכו' וזה שיש לפרש וארשתיך ל"י לעולם וכו' וארשתיך ל"י באמונה (כשיהיה האירוסין של בחי' ל"י באמונה לשמור האמנה לבעל נעורים אז) וידע"ת את י"י (מלשון וידע אדם וכו' היינו נזכה לבחי' ידיע' בשלימות בחי' כי בועליך עושיך וכו') והנה אמר הש"י ע"י נביאו איזה ספר כריתות אמנם אש"ר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו הן בעוונותיכם נמכרתם וכו' רצ"ל שאין זה מכיר' מאתו ית' ע"כ לא תהיה מוחלטת כי כביכול גם הוא ית"ש מחוייב לקיים דברי תורתו כיון שפירש בגדו עליה שוב אינו רשאי למכרה א"כ אין זה מכירה רק שביה לפי שעה בעבור העונות אבל לא תהי' מכירה מוחלטת ח"ו ובמהרה נשוב לבית חתנות חופת חיתונים ולא יתערב זר בשמחותינו

(ה) עפ"י הדברים הנ"ל תבין המצוה הזאת נוהגת בזמן שהיובל נוהג. היינו בזמן שיתגלה היובל העליון עלמא דחירות אז יקיים הש"י המצוה הזאת שלא ימכור עוד את כנ"י לשפחות אחר אישות בין והתבונן כי קצרתי כעת

(ו) ותבין לפ"ז הגם שהמצוה הזאת בטל' בזה"ז עכ"ז כאש' ישמור האדם א"ע מלחטוא בכדי שלא יגרום ח"ו מכירה ח"ו עוד איזה רגע לכנ"י כמד"א הן בעוונותיכם יכם נמכרתם וכו' אזי בכוונה הלזו מקים המצוה זו

מל"ת מו שלא למנוע שאר כסות עונה מאשתו ומאמה העבר' אשר לקחה לו לאשה

חלק

המעשה

(א) שנאמר שארה כסותה ועונתה לא יגרע שאר"ה אלו מזונות כסות"ה כמשמעה עונת"ה תשמיש והמונע אחת משלש אלה מרצונו (לאפוקי