דרך פקודיך קצא

התורה לעשות משא"כ השגת רוה"ק וגילוי אליהו וכיוצא אין אנחנו מצווים ע"ז במצות התור' רק כשמכבדים בזה את האדם מן השמים הנה יחויב להודות לי"י על החסד שחננו במתנת חנם וזה הפי' לא תעלה במעלות וכו' וכנ"ל. אשר לא תגלה ערותך עליו. היינו תתגלה חרפתך שאינך חושש בעבודתך לשם י"י ממש כברא דאשתדל וכו' ותבקש לעצמך גדולות התבונן בזה

(יב) ומדי דברי בזה אראך שאפילו אם יהי' האדם ראוי למדריגות ופעמים מונעים ממנו מן השמים מאיזה טעם שיודע התמים דיעות והוא בגמרא תענית אביי הוי נותנים לו שלמא ממתיבתא דרקיעא בכל ע"ש ולרבא רק בכל ערב יוה"כ הוה קא חלשה דעתא דרבא עלי' דאביי והשיבוהו מן השמים מסתייך דקא מגנית אכולי' כרכא רצ"ל דייך שזכותך מגינה על כל העיר הרי לך דמיעטו מן השמים מדריגת רבא. הגם שהיו ראוי לה בכדי שתהא זכותו מגינ' על העיר ובאם היו נותנים לו המדריגה לא הי' נשא' הזכות לבני העיר ואת' תבין לפי"ז משארז"ל שפעם אחת ניתנ' עליהם ב"ק מן השמים יש בכאן אחד הראוי שתשרה עליו שכינה במרע"ה אלא שאין דורו זכאי לכך דלכאורה קשה באם אין בני הדור זכאין למה יאבד הצדיק מדרגתו ונראה דהוא עפ"י זה הדרך דלהיות שאין הדור זכאי מצטרכים לנכות מזכות הצדיק להגין על הדור ע"כ נתמעטה מדריגתו ובזה ג"כ יתבאר ענף ממצוה הלזו לא תעלה במעלות על מזבחי רצ"ל לא תעלה במעלות שהם על המזבח העליון היינו לא תעלה במחשבתך ותבקש השגות ומעלות הנשפעים מהמזבח הגם שתפשפש במעשיך ותמצא עצמך ראוי לכך אשר לא תגלה ערותך עליו שבזה יתגלה חרפתך שאינך חושש לטובת ישראל שאפש' בשגם היותך ראוי המעיטו מדריגותך בכדי שתגין על הדור

מ"ע מב לדון דין עבד עברי

חלק

המעשה

(א) מצוה מב לדון דין עבר עברי שנאמר כי תקנה עבד עברי וכו' בית דין שמכרו ישראל בעל כרחו בגניבתו בעד הקרן) אבל בעד הכפל ותשלומי ד' וה' אינו נמכר) עובד שש שנים מיום מכירתו ובהתחלת שנה שביעית שלו יצא בן חורין

(ב) אפילו פגע שמיטה בתוך השש ה"ז עובד אבל אם פגע יובל בתוך השש יוצא לחירות אפילו לא עבד אלא שנה אחת לפני היובל יוצא לחירות

(ג) המוכר עצמו מפני דוחקו שאין לו מה לאכול ואין לו מה למכור (כ"א יש לו מה למכור אפי' כסות אסור מכור עצמו) יכול למכור עצמו אפילו לכ' שנה ואם פגע יובל אפי' אחר שנה יוצא לחירות

(ד) כל עבד עברי אם מצאה ידו יוצא לחירות בגירעון כסף שמחשב עם האדון הדמים לפי השנים שנמכר עד שנת היובל ומנכה לו בעד השנים שעבד וגורע הדמים ומשיב השאר כסף ואם הרב מחל לעבד על הכסף שנשאר לו לעבוד כנגדו אינו מחול ואינו נפטר משעבודו עד שיכתוב לו שטר שחרור

(ה) אדון שמת הרי העבד עובד לבן עד סוף השש או עד סוף השנים שמכר עצמו להם או עד היובל או עד שיגרע כדיוני ויתן השאר ואם לא הניח בן זכר הוא יוצא לחירות ואינו עובד לבתו ולא לשאר יורשים והנמכר לגר צדק אינו עובד אפילו לבן. (ו) כל עבד עברי האדון חייב במזונות אשתו של העבד (דוקא אשתו הנשואה לו בהיתר) ובמזונות בניו ובנותיו ואין לאדון