דרך פקודיך קפט

להתבונן שבודאי אילו הי' שלם בתיקון הברית ולא הי' משתמש בו רק למצו' בודאי הי' נשמר מכל דבר רע וטעמא רבה אית בי' כיון שבאותו האבר אנחנו חתומים בחותם המלך (הוא מצות מיל') ובאם אינו משקר בחותמא דמלכא הוא בשמירה מהמלך משא"כ במשקר בחותם ח"ו אין לו שמיר' ע"כ בשימור הברית בלבד נק' צדיק כנוד' מיוסף הצדיק דכיון דהוא שומר הברית ודאי הוא צדיק בכל דרכיו כי י"י לא יעזבנו וישמור רגליו מלכד וזהו לא יאונה לצדיק (דייקא) כל און וכיון שבאנו לידיע' זו א"כ תשכיל ותתבונן שהוא ג"כ מצו' הנוהגת בכל עת כאשר יפשפש האדם במעשיו וימצא מעשיו בלתי הגונים אפילו בשוגג וישוב עליהם בתשובה עכ"ז יעשה ג"כ משמרת למשמרת לשמירת הברית שלא לפגמו אפי' בהרהור ובראיית עין ולהשביעו במותרות אפי' בהיתר (רק להנצל מעבירה וכיוצא בהתבוננות המשכיל) כי יאמין שבאם הי' נקי והי' שלם בתיקון הברית בודאי לא הי' בא לידו שום עבירה ונרמז הענין כל ימי עולם באזהר' הלזו כאשר יקרב האדם אל המזבח העליון דהיינו ע"י תשוב' כשירה וחרטה ווידוי על איזה עון אזי יזהר ג"כ לעשות כיסוי ומשמר' לערותו זה הוא תשובה הנרצת **(הג"ה ובזה באפשר יונח לנו מה שאמרו בזוה"ק דלכל עבירות מהני תשובה חוץ מחטא הברית והנה כל חכמי לב הלא בספרתם הרעישו ארץ ומלואה. הלא קיי"ל אין לך דבר שעומד בפני התשובה. עיין בר"ת ובשאר ס"י ולפי מ"ש אפשר לומר דה"ק דהנה לכל חטא מהני התשובה לחטא ההוא אשר חטא משא"כ לחטא הברי' לא מהני התשובה בעשותו רק על עון זה רק מחוייב לעשות תשובה אפי' כל השגגות אשר עשה שכל זה גרם לו חטא הברית דאילו לו חטא בברית אזי לא יאונה לצדיק וכו' וזה הא ג"כ מה שיש גירס' אחת בזהר בר בתשובה סגי היינו שצריך מרבית תשובה לחטא הזה כנ"ל כן נראה לי ואתה תבין:)**

(ד) ויש לירמוז עוד בענף המצות עפ"י הידו' ומקובל מתלמידי הבעש"ט זצלה"ה שבראות האדם שנופלים לו מחשבות פסולות אל ידחו ממחשבתו לגמרי רק ישתדל להעלותם לשורש' היינו בנפול במחשבתו אהבת הזנות ידע שזה מנפילת הניצוצות שנפלו בשבירה מספירת החסד מז' מלכין קדמאין אזי ישתדל האדם להעלות המחשבה לסוד התיקון לעול' החסד וכן כיוצא בזה ביראה והתפארת ואינך (אין מן הצורך להאריך דידוע הדבר לחבירים וקבלנו דהדברי' האלה נאמרים רק להאדם הרואה ומבין בעצמו שכבר הוא משולל וריק מן התאוה ההוא הנופלת במחשבתו ממילא זאת המחשב באת לו מנפשו הבהמיות מצד יצרו הרע המבקש לחבק חיק נכרי' ועל כרחך זאת המחשבה באת לו כדי להעלותה למקורה משא"כ כשהאדם הוא עדיין קשור בחשק עבותות אהבת העולם ותענוגיו בהיתר ובאיסור כשבאה לו מחשבה זרה מנפשו הבהמיות ויצרו הרע המבקש להחטיאו אדם כזה אל יהי' שוט' להתעסק בהעלאת המדות כי האיך ישתדל להעלות המחשבה. והוא בעצמו עם כל שיעור קומתו ומחשבתו עדיין אסור וקשור בידו וכו' לאיש כזה זאת עצתו בנפול לו המ"ז יקיים תיכף ולא תתורו אחרי לבבכם וכו'. וידחה תיכף המ"ז ממחשבתו (ע"י עצת חז"ל ילמוד תורה יקרא ק"ש יזכור יום וכו') עיין כ"ז בס' התניא והנ' תדע עוד אשר כל העליות של כל המדות הם ע"י השכינה הנק' מזב"ח כנוד' וזה יש לרמוז כל ימי עולם במצוה הלזו שלא יעלה במעלות על המזב"ח רצ"ל שלא יתעסק להעלות המחשבו' חל המזב"ח אשר לפני י"י היא השכינה בעת אשר עדיין ח"ו תתגלה בזה ערותו וחרפתו כשיוכח ע"י המחשבה שהיא באה מתאוותו וחשקו הבהמיות והאיך יעלנה ויתראה למעלה חרפתו ובשתו לא נאמרו הדברים הללו עליית המחשבות רק למי שלבו ריק ופנוי מתאוה. ואף על כן