דרך פקודיך קעד

**(ברחו רחקו מגבולי אזי יאמר בדעתו מה נעש' לישראל כי הם מחבבין המצית לו יהי' מצות אתרוג הוא האתרוג הוא צומח בלא דעת נפש המשכלת הנה מניחין אותו בכלי כסף ומכבדין אותו ומנשקין אותו לא בעבור צדקותו כי הנ' לא פעל כלום כי חומר הוא רק להיות הוא חפץ של מצוה הנה כזאת כשיבא האורח אל איש הנה האיש רוצה לקיים מצות הכנסת אורחים (שגדולה יותר מהקבלת פני השכינ') הנה נעש' האורח חפץ של מצו' הנה גם אם יכבדוהו ביותר לא יתפעל האורח בזה כי הכיבוד הוא לא בעבור צדקותו רק בעבור שנעש' אצל האכסנאי חפץ של מצוה הגם שהוא חומריי לו יהי' שהוא כמו אתרוג וערב' הלא מחבבין אותו בכלי כסף וזהב בעבור שנעשה חפץ של מצוה ואמרז"ל אוקירו לנשייכו וכו' וגם אמרו ומכבדה יותר מגופו הוא להיות שנעשית אצלינו חפץ של מצוה. האיר השי"ת את עינינו בזה והוא טוב לנפש האדם.)** ומטהו מדרך הטובה במה שגונב שכלו הנה מה לי גנבי' כולי' מה לי גנבי' פלגא

(ז) והנה תדע ענין הלאו הזה גונב נפש מישראל ומכרו לאחרים יש בכלל הלאו הזה כמעט כל התור' כול' דהנ' כל ישראל ערבים זה בזה ובעשות האדם איזה עביר' ח"ו אפשר יגרום בהכרעת הכפות ח"ו איז' גלות ושעבוד לבן ישראל הנה הוא כמוכר נפש מישראל לא נוד' מי הגנב והמוכר רק היוד' תעלומות יודע ועד

(ח) הנה תרא' שאין כל אדם נקי מכלל אביזריה' דלא תגנוב. המשכיל ע"ד ישים כ"ז לנגד עיניו וישוב אל י"י על העבר וירחמהו ויקבל ע"ע בעתיד שלא לעבור את פי י"י אפילו איסור קל כי פן יגרום ח"ו מכיר' וכו' והבן

(ט) טעם למצו' הזו אין מן הצורך להאריך ג"כ כי הוא ג"כ ממצות השכליות שהשכל מחייבן לקיום העולם ובטעמי המצות למהר"מ הבבלי אמר הטעם להיות שהוצי' י"י את עמו ישראל ממצרים חירות עולם להיו' לו לעבדים. והנה מי שלקחו המלך לעבודתו ועשהו חפשי מכל מיני אנגריא כדי שיהיה רק פנוי לעבודתו ולעשות רצונו הנה מי אשר יערב אל לבו לבו ליקח את העבד המל' הזה וישתמש בו בעבדות או ימכירהו ממכרת עבד לאחרי' בודאי מתחייב ראשו למלך ולדעתי אשר צריך לכוין הטעם הזה להיותו מבואר בתורה כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי וכו'

(י) הנה לטע' הזה ישנו ג"כ בכלל הזה מי שמשעב' א"ע ברצונו לשיעבוד העולם שלא בהכרח הצורך כגון שמשעבד א"ע לאדון או שר ולחמר ולספן (או שמשעבד א"ע לאיזה מלאכ' גדול' שהוא משועבד לה ביותר כגון שיהיה בעצמו חמר וספן) והוא שלא בהכרח שיכולת בידו לפרנס א"ע בענין אחר קל מזה והוא עושה זאת מחמת שמקווה שירויח עי"ז וכיוצא בזה יש שיעבודים בעוה"ז שהאדם משעבד א"פ שלא בהכרח. יש שמשעבד א"ע אפילו לדבר שאין בו רוח חיים כגון שלוקח כלים יקרים שלא לש"ש (משא"כ הלוקח לש"ש כגון לכבוד שבת ולכבוד מצוה וכיוצא) והנה הוא שומרם שלא ישברו ושלא יגנבו הנה הוא נעשה משועבד ומשרת לכלי אבן וזכוכית או כסף ושאר מתכות. הנה לוקח את עבד המלך (היינו א"ע) ועשאו משרת לעבודה שזר' לו. משא"כ כפי הסיפוק וההכרח או לכבוד מצו' ושבת ויו"ט הנה זה הוא שירות ועבדות המלך כי כן צונו י"י אלקינו אבל בהשתדלותו בדבר המותרות ושמירתו הנה משעבד את עבד המלך לאיזה דבר נבזה הן יש בו רוח חיים או אין בו רוח חיים הנה היא ענף מגניבת נפש מישראל והתעמר בו ומכרו לעבד

(יא) המשכיל ע"ד ימצא טוב טעם וירא' ג"כ אשר כל התורה כולה תלויה בזה דהנה השי"ת לקחו לעבד לו וצוהו זאת תעשה לעבודתו והזהר בדב' הזה שלא לעשותו וכבר נתבאר שאין רשו' נמצא ואין בעולם שום תנועה זול' ציווי ואזהר' ואין דבר רשו' נמצא אפילו רפרוף עין הוא או ציווי או אזהר'. א"כ כשהוא עושה איז' עבירה ח"ו הנה נתבטל אותו