דרך פקודיך קנא

הי' במ"ת וזה הי' בטעם ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וכו' והייתם לי סגולה וכו' דהחזיר הקב"ה התורה לכל האומות ולא רצו לקבלה וישראל קבלוה ע"כ נבחרו לסגולה וזה לא מיקרי רצון כי טעמא רבא אית בי' משא"כ יצ"מ שהי' רצון מבלי טעם והא ראי' שהשר של מצרים קיטרג הללו עע"ז והללו וכו' ואעפ"כ ויושע י"י ביום ההוא את ישראל והנה הרצון הי' קודם שנצטוו על השבת ע"כ אומרים ורצה בנו קודם שמזכיר קדושת שבת וז"ש ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו ר"ל שהנחילנו יום השבת בהיותינו עדיין בבתי' אהבה ורצון אצלו ית"ש מבלי טעם כי אין טעם באהבה וברצון והנה קשה לפי"ז למה הית' כזאת ומה נשתנה מצות שבת מכל קדושת המועדים שנצטוו אחר הבחירה לסגולה בטעם משא"כ שבת נצטווה בהיותינו באהבה ורצון מבלי טעם. אך הוא להיות שבת הוא זכרון למעשה בראשית וכמו שמעשה בראשית היו מבלי טעם כי הוא ב"ה הוא שלם בתכלית השלימות ולא הי' חסר ח"ו שיצטרך להשלים החסרון ע"י הפעולה רק כך עלה ברצונו ית"ש להטיב לברואיו ע"כ גם השבת שהוא זכרון למ"ב ניתן במר' קודם מ"ת בהיותינו עדיין בבחי' אהבה ורצון מבלי טעם וז"ש ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו (כנ"ל והטעם הוא להיות) זכרון למ"ב הבן וינעם לך

(ד) גם הנשים חייבות במ"ע זו וקטן אינה מוציאה י"ח אפילו הוא בן יג"ש עד שיביא שני שערות והנה זה כמה ימים אשר היקשה לי האיך האיש מוציא את האשה בקידוש היום הלא האיש יוצא י"ח מדאורייתא במה שמזכיר שבת בתפילה (כי מדאורייתא יוצא בלא כוס) וא"כ שוב אינו חייב בקידוש על הכו' רק מדרבנן והאשה שלא התפלל' (כי רוב הנשים אינם מתפללו' תפלת מעריב) חייבת עדיין מדאורייתא והאיך יכול מדרבנן להוציא את דאורייתא שוב הראה לי שה"ה הגאון מו"ה יחזקאל מפראג (בהגהותיו לש"פ קראן בשם דגול מרבבה) הקשה גם כן קושיא זו והוסיף לומר אעפ"י דכל המצות שבתורה אעפ"י שיצא מוציא אחרים י"ח זהו מטעם ערבות ואשה אינה בכלל הערבות רק שכתב דיש להסתפק מה דאמרינן דאשה אינה בכלל הערבות אם הכוונה דנשים לא נכנסו להיות ערבין אאנשים אבל אנשים נכנסו בערבות גם על נשים ואז שפיר יכול להוציאם אעפ"י שיצא או הפשט הוא דאנשים לא נכנסו בערבות על נשים ואז אינו יכול להוציאם אם כבר יצא ועכ"פ ספיקא דדינא הוי וכעין דמדומי ראיה נ"ל דנשים נכנסו בערבית אאנשים מדקאמרי בגמרא אין אשתו של אדם וכו' אא"כ מבקשין ממנו ממון וכו' דכתיב אם אין לך לשלם למה יקח משכבך וכו' הרי לפניך דנשים מתענשו אאנשי' הרי נראה דהא דאמרינן דאשה אינה בכלל ערבות היינו דאנשים לא נכנסו בערבות על הנשים וא"כ כיון שהוא יצא אינו יכול להוציא אבל לפימש"ל בשם הפרמ"ג דכל היכא דתקנו חז"ל לעשות המצות דוקא באופן כזה הגם דמדאורייתא יוצא באופן אחת אם עשה באופן שיוצא מדאורייתא כאילו לא עשה כלום וכש"כ בכאן שהראתי פנים לזה דנראה דהתורה מסרה הדבר לחכמים (עמש"ל ותבין) הנה אם אמת נכון הדבר הזה לא יצא כלל ידי חובת המצות מדאורייתא בהזכירו בתפילתו ושפיר מוציא את האשה נ"ל. ועוד נ"ל דהנה מצות מדאורייתא ודאי צריכין כוונה (ואפילו מצוה דרבנן במ"ע שבדיבור צריכה כוונה ואם לא כיון לא יצא) הנה בכאן בתפילה ודאי לא יכוין האדם האדם לצאת י"ת מ"ע זכור וא"צ לכוין דלמה יכוין הרי מקדש אח"כ על הכוס כתקנות חז"ל וא"כ לא יצא י"ח המ"ע מדאורייתא כשהזכיר בתפילתו ושפיר יכול להוציא את האשה י"ח הגם שלא התפלל' והוא נכון לדעתי

בעזהשי"ת

(ה) לפי"ז מ"ש עוד הרב הנ"ל דהא דקטן איני יכול להוציא את האש' י"ח הוא דוקא כשלא התפלל' האשה תפלת