דרך פקודיך קמט

כשהזכרת השם הוא לו דרך ארעי והנה תדע כי הבא לטהר מסייעין אותו מן השמים היינו הבא לטהר ולנקות א"ע מהעבירות שבידו מסייעין לו מן השמים לנקות א"ע מכל סוג וחלא' והיא דוקא בהשים מורא שמים לנגד כי הירא' הוא שורש לשמירה מלאוין כמשארז"ל אין ירא בועט והנה בנשבע בשם לשוא ת"ו אינו מתיירא וכיון שאינו מתיירא אפילו ירצה לטהר א"ע לא ינקהו ויטהרהו השם וז"ש כי לא ינקה י"י וכו' היינו אפילו יבא לטהר לא יסייעוהו ח"ו לנקות א"ע נ"ל בפירוש הדברים ממילא לפי מ"ש דגם בל"ת יש סברא לכוין הטעם המפורש בתורה צריך במניעה זו לכוין לקיים מצות בוראו ולטעם האמור

(ד) ובכונת האריז"ל שבועה ה"ס אור מקיף דז"ס תחתונים דנו"ק דז"א הנמשך לה מהבלים דפה דז"א וז"ס שבועת אמ"ת הוא ז"א **(הג"ה ז"א שיש בו ט"ס והעטר' משלמ' והוא נכללת ביסוד וכן יש בו רק ק' תיקונים והנה אמ"ת בגי' ט פעמים מדה נ"ל:)** משא"כ בנשבע נשיא לשקר מלביש אותה בהבלים טמאים ח"ו הבל ורעות רות ומזה תדע ענין חומר השבועה אשר כל העולם כולו נזדעזע כאשר אמר השי"ת לא תשא וגו' ומזה תתבונן כאשר האדם אינו נזהר משבועה ומהזכרת ש"ש לבטלה הנה כל מדותיו אינם מתוקנים כי אין למדות שמירה באור המקיף וזה ג"כ תתבונן בטעם התורה כי לא ינקה י"י כו' לא ינקה ממדותיו הרעות הצריכים ניקוי ותיקון כי זה כל האדם לטהר מדותיו לבל יאהב במדת האהבה כ"א רצונו ותורתו ומצותיו ולבל יירא ביראתו כ"א מפחדו ורוממותו כן בכל שאר המדות כאשר כבר כתבנו כמה פעמים ותבין מארז"ל כ"מ שהזכרת השם מצוי' שם עניות מצוי' אין עני אלא בדעת אשר לא ידע להפריש במדותיו בין טיב לרע ולהיות הענין הזה בא מהעדר היראה ע"כ מאיימין על הנשבע ואומרים הב"ד סורו נא וכו' כמבואר בש"ע כיון שהוא גורם ח"ו להסיר המקיפים וכו' וע"כ נוהגין להלביש הנשבע בקיטל לזכרון אור המקיף בפרט בטלית של ציצית שה"ס אור המקיף והבן והשב ישים כ"ז לנגד עיניו כמה פעמים הזכיר ש"ש לבטלה והוא מעין שבועת שוא שנכלל בלא תשא וישוב אל י"י ויקבל וכו'

מ"ע לא לקדש יום השבת בדברים

חלק

המעשה

(א) מצוה לא מ"ע לקדש יום השבת בדברים שנאמר זכור את יום השבת לקדשו קדשהו בדברים בכניסתו בקידוש וביציאתו בהבדלה ומד"ס שקדש ויבדיל על היין דוקא בכוס מלא מחזיק רביעית הלוג לפחות ואסיר לטעום כלום קודם קידוש והבדלה אפילו טעימ'

(ב) כתב הרמב"ן בכלל מצות זכור נכלל ג"כ לזכור שבת בכל ימות החול לכן כשיזכור ימות השבוע יאמר אחד בשבת שני בשבת וכו' גם כשיזדמן לו חפץ נאה יאמר זו לשבת

(ג) גם הנשים חייבת במ"ע זו הגם שהיא מ"ע שהז"ג שכל שישנו בשמירה ישנו בזכירה

(ד) ענפי המצות הזאת נצטוינו ב' מצות מדברי קבלה (היינו נבואות ישעי') וקראת לשבת עונג הרי א' לקדוש יי מכובד הרי ב'

(ה) עונג הוא שיתענג במאכל ומשתה