דרך פקודיך קכז

משא"כ אם אתה רואה שאין שאלתו כדי לאמ"ר אדרבא הוא רוצה להעמידך ג"כ בקושיא אל תען כסיל באוולתו רק הקהה את שיניו לומר לו אין חפץ בכסילים **(הג"ה ונ"ל לפרש בזה במשלי אל תען כסיל באוולתו פן תשוה לו גם אתה. ענה כסיל באוולתו פן יהי' חכם בעיניו וקשיא קראי אהדדי ותירצו חז"ל בגמ' הא בד"ת והא במילי דעלמא והנה קשה לפי"ז בסידור הברייתא שסידר בעל הגדה בבן רשע שצוה להקהות את שיני הרשע ולומר לו בעבור זה וכו' לי ולא לו וכו' הנה כ"ז אין תשובה על שאלתו רק חיפה ודברים רעים והנה קשה לפי"ז ממ"נ אם שאלת הבן רשע בענין הזה מיקרי דברי תורה הנה מן הצורך להשיבו כהוגן בדרך הנחת המופת לקיים ענה כסיל וכו' ובאם זה מיקרי מילי דעלמא הנה מן הצורך לקיים אל תען כסיל וכו' וא"כ לא ישיבהו שום דבר אך הוא לדעתי דזה כוונת המלך החכם ברוח קדשו אל תען כסיל וכו' רצ"ל אל תענהו דרך ויכוח להתווכח עמו ולהוכיח ע"פ בדרך המופת כיון שהוא כסיל ואינו רוצה להתלמד רק כוונת קושייתו אדרבא כדי להמשיך עמו אחרים ע"כ אל תענהו כי לא יודה על האמת ואדרבה בהמשך הזמן פן תשוה וכו' אך אם לא תענהו כלל הנה יסבור שכבר נצחך ואתה מסכים עמו בלב הנה יהי' חכם בעיניו פ"כ מן ההכרח שתענהו שאינך מסכים עמו בשום אופן רק שאינך רוצה להתווכח עניו כי הוא לאו מד"ק אל תען וכו' וזה הוא הפירוש לדעתי אל תען כסיל וכו' הויכוח רק חלילה לשתוק כי יסבור שנצחך רק ענה כסיל וכו' רצ"ל שתענהו שאתה מוזהר בואל תען וכן יש לפרש דב חז"ל הא בד"ת רצ"ל תענהו בד"ת היינו אל תען וכו' ואלו הן הדברים הנאמרים בבן רשע ואף אתה הקהה את שיניו אבל לא דרך ויכוח הבן הדברים:)**

חלק

המחשבה

(א) ודאי צריך לכוין לצאת י"ח מ"ע תורה ובאם לא כוון אם עדיין לא עברה הלילה צריך לחזור ולספר בכוונה ונ"ל דצריך לכוין הטעם כיון דהטעם מבואר בתורה היינו למען תספר באזני בנך וב"ב את אשר התפללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני י"י הרי מבואר שטעם הסיפור הוא בכדי לידע ולהודיע ולהוודע שהוא אלקי עולם אלקי ישראל המשגיח והכל יכול והוא המשדד מערכות השמים כרצונו וכי אין כח בשום נברא להרע או להיטיב מבלעדי השגחתו ית"ש

(ב) הנה נצטוינו במ"ע לספר בליל היציאה בעת אשר הודיע הש"י גבורותיו לבאי עולם ואהבתו לישראל עם קרובו ממילא רמזי המצוה חובה עלינו בכל עת לפרסם אמונתו ויכולתו והשגחתו ולהדריך את חביריו ובניו וב"ב בדרכיו ית"ש ולהרחיקם מאת אשר שנא י"י ולא יאמר האדם מה לי לצרה הזאת כיון שאני בעצמי שלם בדבר הרי תראה המצוה הזאת מצווחת ככרוכיא אשר היא מצוה עלינו אקרקפתא דגברא לפרסם אלקותו ית"ש

(ג) והנה עיקר המצוה שיהי' הסיפור ע"י שאלה ותשובה ואפילו אין לו מי שישאלנו הוא שואל לעצמו ומשיב (עמש"ל בחלק המעשה) כי מצוה עלינו להטעים ענייני האמונה ולהודיע מתיקות עבודתו. וכבר ידעת שע"י השאלה באת התשובה יותר מוטעמת דהרי תראה מ"ש רז"ל ומתלמידי יותר מכולם דהתלמיד להיותו אינו שלם בשכלו עדיין שואל שאלות עי"כ באו ההלכות יותר מוטעמות בלי פקפוק (ואי"ה נדבר מזה בדרך המלך מסילה לאלקינו)

(ד) והנה ידוע אשר י"ג עיקרי הדת הם ואלו הן. א מציאת הבורא ית"ש. ב שהוא יחיד אחדות פשוטה מחוחלטת. ג אינו גוף ואין לו משיגי הגוף. ד ראשון ואחרון ואין ראשית לראשיתו.