דרך פקודיך קכה

הספיקות לא טעם תענוג מימיו וע"ז נקבע הענין בנפשו. יותר ממה שיקבע הענין לו בהודעה בלבד מבלי שאלה הבן הדבר

(ג) אפילו אין לו בן סמוך על שלחנו אז בסעודתו ויושב עם אחרים מצוה לספר זה לזה ומצוה מה ג"כ שישאלו זה לזה מה נשתנה וכו' הגם שכולם חכמים ויודעים זה הדבר. א"כ אזדא לה הטעם שכתבתי לעיל עכ"ז הדבר שבא ע"י שאלה בא הענין ברוב הדברים מסודר ומתוק לחיך ונקבע ביותר בנפש הלא תראה כמה מהמחברים אשר ירצו לחבר איזה ענין רחב ומתייראים פן לא יקובלו הדברים. לאוזן העניין ולשכל מחמת קוצר המשיג ועומק המושג באורך וברוחב אזי לתקן זה חיברו הענין בדרך שואל ומשיב בכל ענין וענין כדי שיקובל לשכל בדברים קצרים כאשר חיבר בעל ח"ה בשער עבודת האלהים אמרה הנפש אמר השכל וכן כמה ספרים שחיברו יחדיו בדרך ר"ב

ותלמי"ד

(ד) ע"כ אפילו אין עמו חבירים ותלמידים אשתו שואלתו ובאם לאו הוא שואל לעצמו כדי שיבואו העניינים בדרך שאלה ותשובה מטעם הנ"ל הגם שאין לבקש טעם למצו' מה ולומר דוקא זה הוא הטעם דקיי"ל אין טעם למצות (היינו לבא עד תכלית הטעם כי א"ס לדברי תוה"ק והאיך יוכל שכל האדם המוגבל לבא לתכלית טעמי המצות הבאים מא"ס ב"ה) אבל אעפי"כ מצוה גדולה הוא לבקש טעם בכל מצוה רק ידע באמת בנפשו שאין זה הטעם סיבת המצות רק הוא עמוק עמוק מי ימצאנה ויתבאר לך אי"ה טעמים בחלק המחשבה כיד יי' הטובה עלינו רק הצגתי לך בכאן בחלק המעשה הטעם הקרוב הנצרך מאוד למעשה ואתה תבין ונ"ל דנשמע הדבר הזה מן התורה והי' כי ישאלך בנך מחר לאמר דתיבת מחר הוא מיותר לגררי ואין לו ביאור כי הציווי הוא לכל ימי עולם אלא להורות דהנה המצוה לכל ישראל נאמרה בלשון יחיד לכ"א בפ"ע והנה הי' בודאי בהם כמה אנשים אשר נא היו להם בנים. והנה א"א לומר להם שישאלו להם בניהם מחר ע"כ הוא להורות דתיבת בנך לאו דוקא הה"ד אחר ושפיר תוכל להיות השאלה מחר ומה שאמר בנך להורות דמצוה מ"ה בשאלת הבן אם אפשר וגם יש לפרש כי ישאלך בנך מלשון בינ"ה היינו הבנתך שאפי' אין לך מי שישאלך תשאל מבינתך ותשיב לך ויורה ע"ז תיבת מחר כמ"ש

בסמוך

(ה) כל המרבה לספר ביצ"מ הרי זה משובח ולא שייך לומר בזה סיימתינהו לכולהו שבחא דמרך כיון שנצטוינו לספר וידוע דכח הבשריי קצר מלהשיג כל הנפלאות והניסים אשר התנוסס הש"י עמנו וא"א לומר שנצטוינו לספר הכל ע"כ נצטוינו לחקור ולדרוש ע"י פסוקי התורה הניסים והנפלאות עד מקום שיד שכלינו מגיע ע"כ זה הוא המצווה עלינו ע"כ כל המרבה לספר ה"ז משובח

(ו) תיקנו חז"ל אפילו עני שבישראל וצריך ליקח מן הצדקה לא יפחתו לו בלילה הזה פחות מד' כוסות כל כוס לא פחות מרביעית וזה צריך לכ"א מבני ביתו בניו ובנותיו כי כ"א מחוייב בדבר וסמכו חז"ל זאת המצוה על ד' לשונות של גאולה הנאמרים בתורה והוצאתי והצלתי וגאלתי

ולקחתי

(ז) כ"א צריך לאכול ולשתות בלילה הזה בהסיב' לצד שמאל דרך חירות לא בהסיבת ימין דשמא יקדים קנה וכו' ולא פרקדן דלא מיקרי הסיבה הכל הוא הטעם להראות חירות מופלג שהוציאנו הקב"ה מעבדות לחירות

(ח) תלמיד בפני רבו אינו צריך הסיבה ואם רבו נותן לו רשות מותר בן בפני אביו צריך הסיבה אשה אינה צריכה הסיבה ואם היא חשובה צריכה הסיבה וצ"ע בבנות בפני אביהן

(ט) המחוייב בהסיבה אם אכל מצה בלא הסיבה צריך לחזור ולאכול

בהסיבה

(י) מרור אסור לאכול בהסיבה ואם אכל