דרך פקודיך קכא

מצוה זו ג"כ קידוש בכור אדם אבל הוא נמנה למצוה בפ"ע במקומו לפדותו וליתן ה' סלעים לכהן כאשר יבא אי"ה ביאור המצוה במקומה וכן נמנה למצוה בפ"ע פטר חמור כאשר יתבאר להלן וכאן יבא למנין המצות רק קידוש בכור בהמה טהורה

(ב) ענין המצוה כך בכור בהמה טהורה בין שלם בין טריפה הוא קדוש תמים נשחט בעזרה כשאר קדשים קלים ושופכין דמו במזרק על המזבח שפיכה אחת כנגד היסוד ומקטירין אימוריו והבשר נאכל לכהנים לשני ימים ולילה א'

(ג) אפילו כהן מחוייב להקריב בכור בהמה טהורה שלו או יאכלנו במומו

(ד) מצוה להקדיש בפה בכור בהמה טהור' ולומר הרי זה קודש ואם לא הקדישו אעפי"כ הוא קדוש מאליו

(ה) בזמן המקדש אין מקריבין במזבח בכור הנולד בחו"ל והובא לא"י רק יתננו לכהן והכהן יאכלנו במומו שיולד בו ואין מקריבין במזבח רק בכור תם הנולד בא"י (עמ"ש בחלק הדבור)

(ו) בזה"ז בין בא"י בין בחו"ל הבכור הוא לכהן וירעה עד שיסתאב והוא נכסי כהן להאכילו לכל אדם שירצה כחולין גמורים רק שאסור בגיזה ועבודה בין תם בין בעל מום

(ז) מצוה לאכול הבכור בתוך שנתו (בין תמים בזמן המקדש בין בעל מום בכל זמן)

חלק

הדיבור

(א) צריך ללמוד ולעיין בש"ס ופוסקים בכל חלקי המצו' ודיני' ולחדש הלכות כפי רוח שכלו

(ב) הרמב"ם כתב בס' המצו' שהמצו' הזאת אינה נוהגת אלא בא"י והחזיק אחריו הרב בעל החינוך והוסיף לבאר בחו"ל הוא מדרבנן והרמב"ן בהשגו' תמה עליו וכתב שזאת המצו' נוהג' גם בחו"ל שמחוייבי' ליתנו לכהן והכהן יאכלנו במומו וגם הראב"ד בהשגות השיג על הרמב"ם ומרן בכ"מ כתב שנוסח' מוטעת נזדמנ' להם והנוסחא האמיתיית היא נוהגת בארץ ובחו"ל הנה יש לישב כן בחיבורו הגדול אבל בס' המצו' א"א לומר כן כאשר תעיין ומה שנ"ל בזה הוא כי כוונת הרמב"ם הוא על עיקר המצו' היינו קידוש בפה זה אינו נוהג בחו"ל (דעיקר מצו' הקידוש הוא כשהוא ראוי להקרב' דנפקא לן מהפסוק תקדיש ליי' אלקיך משמע דוקא כשהוא ראוי להקריבו על המזבח אשר לפני יי' וזה הוא דוקא בא"י דהוא ראוי להקרב' משא"כ בחו"ל) אפי' הוא תם ובזמן הבית אין מקריבין אותן לפני יי' (כמ"ש בחלק המעשה) רק הכהן יאכלנו במומו ע"כ לא שייך בו קידוש ליי' (ולפי"ז גם מדרבנן אינו נוהג מצוה זאת בחו"ל ע"כ דעת הרב בחינוך וצ"ע) ואם תקשה לפי"ז א"כ בא"י נמי בזה"ז לא שייך מצות קידוש זה אינו דודאי שייך דבמהר' יבנה ביהמ"ק ויקריבנו משא"כ בחו"ל לא יקריבנו בשום אופן זה מה שנ"ל

(ג) שותפות העכו"ם בעובר או באמו פוטר מן הבכור'

(ד) באתי כמזכיר לבני גילי בהדבר הנהוג אצל ההמון שמוכרין בהמות מבכורו' לעכו"ם קודם לידתם כדי לפוטר' מבכורה צריכין ליזהר להקנות לו בכסף ומשיכ' כמבואר בש"ע ורבים נכשלים בזה ואינ' מקני' רק בכסף וח"ו הם מאכילים לישראל קדשים בחוץ ומן הצורך למורי הוראות להודיע זה

לרבים

(ה) ותדע עוד דחז"ל אמרו חלב אינ' ראוי' לפטור מן הבכור' ע"כ צריכים ליזהר הקונ' בהמה החולב' מן העכו"ם ואינו יודע אם ילדה כבר (והעכו"ם אינו נאמן ממילא הולד שתוליד הבהמ' בביתו הוא ספק בכור ורבי' מתחכמים בזה על דברי רז"ל והוא בעיניהם כשחוק תדע ידידי שזה אפקורסת כשאינו מאמין לדברי חז"ל והם