דרך פקודיך קיט

שבדברי חז"ל שכל זה הוא עצם תורתינו) לא יאבה ולא ישמע להתנהג במנהג הזה (הגם שרואה מנהג הזה אצל הרב) אפילו אם יעמיד לו הרב החמה באמצע השמים ויבקיע לפניו את הים (וכבר דברנו מזה במ"א באריכות) הגם שצריך לדון את הרב לכף זכות בענין ההוא באמור בלבו אפשר אינו מבין ענייניו ואפשר הרב עושה משום עת לעשות לי"י (כי חלילה להרהר אחר רבו כחוט השערה) וכו' וכיוצא אבל התלמיד בעצמו הרוצה להתלמד לא יאבה להתנהג בשום אופן במנהג העוקר איזה הלכה דברי תוה"ק כגון לבטל עונת ק"ש ועונת תפלה בזמנים שקבעו חז"ל הגם שיפתוך כחה אנשים מתחכמים לדעת' באומרם שמן הצורך להמתין עד ירגישו יפעת שפעת מוחין דגדלות תדע ידידי שזה עצת היצר הגע בעצמך אם יעלה בדעת האדם שלא לאכול מצה בפסח רק ימתין עד חג השבועות שאז יהי' לו מוחין דגדלות מאור פני מלך כי תיעול כלה לחופה. הירצה י"י אלקי ישראל בעבוד' זו נאמן הוא בעל מלאכתינו אשר פשה לנו את הנפש ונתן לנו את תורתו אשר היא בעצם למעל' מן הזמן ונתנה לנו תחת הזמן להורות כי לכל יש זמן ועת לכל חפץ תחת השמים והמתחכמים הפר חוק התור' וכיוצא בדברים אתרים אם רוא' התלמיד שהרב עוש' דבר שהוא מנגד לתור' לא יאב' ולא ישמע ואת הרב ידון לכף זכות הבן הדבר והיו הדברים האל' על לבבך קשרם על לבך ענדם על גרגרותיך כי רבים שגו בזה וסמכו עצמם על קנה רצוץ עיין נא בדברי הרמב"ם בענייני הנביאים ותראה שדברי בנויים על יסוד ועיקרי התור' מול זה בא הרמז בענין הפסח (שכתבנו רמיזתו לעיל) עצם לא תשברו בו רצ"ל הגם שצויתיך שלא להוציא מחבור' לחבור' רק תפמוד במנהג חבורתך כפי אשר יורוך מוריך עכ"ז. ועצם לא תשברו בו. היינו עצם ועיקר דיני התור' המוזכרי' בכתב ובע"פ בין והתבונן. כי בכאן קצרתי ובמ"א הארכתי **(הג"ה וזה לדעתי הנאמר בנתינת התור' בחדש השלישי לצאת ב"י מאמ"צ ביום הזה באו מדבר סיני הנה מהראוי הי' ליכתב באחד לחדש השלישי לצאת ב"י מאמ"צ באו וכו' מהו הנרצ' ביום הזה הוא להורות לידע ולהודיע ולהוודע הגם שהתור' היא בעצם למעל' מן הזמן נתנה השי"ת תחת הזמן להורות שכל מצותי' נהוגות דוקא בזמן הראוי ע"כ נתינת' הו' דייקא בזמן הזה ולא בזמן אתר ע"כ זה יורינו יוצר בראשית ביום הזה דייק' באו מדבר סיני ולא בזמן אחר. וכן תתבונן ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר להורות דייקא. בזמן להורו' כי כל מצותי' דייקא נהוגים בזמן. ומי שמתחכם ע"ז מתחכם על מצות התור' וחוקותי' בין והתבונן:)**

מל"ת יז שלא יאכל ערל מקרבן פסח

חלק

המעשה

(א) מצוה י"ז **(הג"ה מצות מילה נק' טו"ב בגימ' י"ז:)** מל"ת שלא יאכל ערל מקרבן פסח. היינו ישראל ערל אפילו הוא אנוס כגון שמתו אחיו מחמת מילה

(ב) שיעור אכיל' בכזית אם אכל הערל כזית מבשר הפסח לוקה. אבל ודאי גם חצי שיעור אסור

(ג) מילתו מעכבת מלשחוט הפסח וכן מילת בניו שהגיע זמנה למול וכן מילת עבדיו וטבילת שפתותיו: