דרך פקודיך קיז

בתור' שמעתי מפי כבוד אדמו"ר הרב הקדוש המגיד מהר"י זצ"ל מקאזניץ פי' מה שאחז"ל שלעתיד לבא עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים וכאו"א מרא' באצבעו הנה אלקינו זה (הנה ידוע לכל מבין שאין הדבר הזה כפשוטו) ואחר הוא זצ"ל דהנה אז יהי' תכלית ההתבוננות הדעת השלם וכ"א יור' דרכו איך הי' האמת אתו באחוז דרכו וכי דרכו הי' נכון להתכלית ואצבע הוא כינוי לאחיז' כי אחיזת האדם הוא באצבעות וזה יור' אשר כאו"א מרא' באצבעו היינו דרך אחיזתו לאמר ראה נא אשר אחיזת דרכי הי' בטוב נכון להתכלית (ובהעמיק עוד אצבע הוא קס"ג שם אהו"ה במילואו והוא שם הדעת גושפנקא דחתום בי' שמיא וארעא וכל אחד מרא' באצבעו היינו בהדעת שלו איך שחכמתו עמד' לו כנ"ל ושמעתי בסגנון זה מת"ח אחד) והנה כ"א מהצדיקים ירא' כך באצבעו הגם שהיו דרכיהם הפכים עכ"ז כולם כאחד טובים ועפי"ז אמרתי שזה הכוונ' שעתיד הקב"ה לעשות מחו"ל (דייקא) להצדיקי' רצ"ל כדרך המחול שהוא סביב סביב כמחוג סביב המרכז הוא הנקוד' הפנימית והנה נקודת המרכז הגם שמנקוד' זו יוצאי' הנקודות סביב סביב במחוג' זל"ז וזה לצד אחר עכ"ז כולם יונקים מנקוד' המרכז וכולם שבים במרוצתם למרכז כי ממנו יצאו ואליו ישובו וז"ש עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים היינו סביב סביב זה לצד זה ול"ז ואעפי"כ כ"א מרא' באצבעו (כנ"ל) אשר הילוכו בקדש הוא לתכלית הפנימי ואומר לחבירו רא' נא כי הנה אלקינו זה שהשגתי בדרכי והילוכי והי' זה כוונתי לתכלית הזה ויגעתי ומצאתי זה מה שנ"ל) והנה שמעתי מכבוד אדמו"ר הרב הקדוש הישיש מהרא"י שליט"א אבד"ק מעזבוז סגנון זה לפרש הפסיק כי יודע יי' דרך צדיקים ורצ"ל השי"ת מחבר דרכיהם (יודע מלשון וידע אדם לשין חיבור) הגם שזה הולך בדרך זה וזה הולך בדרך אחר עכ"ז השי"ת מחבר דרכיהם אשר כולם כאחד באים למקום אחד לתכלית הפנימי הבן (והבן מה שסיים ודרך רשפים תאבד הגם שהולכים בדרך אחד ביחד יאבדו דרכם ויתעם כתהו בישימון דרך לעוף השמים ולבהמת הארץ) אחרי כל הדברים והאמת האלו מה טוב ומה נעים לכל ברי' להתנהג במישור כפי אשר הור' להם המור' לצדקה בכל ענייניהם (ובלבד שלא יהי' איזה הנהג' ניגוד לתור' ולדברי חז"ל שאז אפילו יהי' המורה חכם כמלאך אלהים לא יאב' לו ולא ישמע אליו כאשר ידובר אי"ה במצוה שאח"ז) ולא יעזבו מנהגיהם בדרכי הליכות עולם אבל לא מפני זה יבזו בלבם ובשפתם הנהגת רב אחר וחבורתו כאשר בעוה"ר נתהוו' זה הדבר בדורותינו ודומ' להתחלקות התור' ח"ו לכמה תורות וזה פוסל רבו של זה וזה פוסל וכו' כ"א כדוד חשבו להם כלי שיר ובשביל זה נמשך הדבר בעוה"ר אשר לא רבים יחכמו כי מי שהולך בדרך אחד אשר קיבל מרבו בקל חיש יסור ממנהגו וילך בדרך אחר כי יטהו לבבו לשמוע לקול המתנגד לדרך הזה והנה זה וזה לא תעל' בידו כי נשאר ערום מכל וכשוכב בלב ים כדמיון התינוק היונק היום ממינקת אחת ולמחר מאחרת אשר הוא עלול ח"ו לבא לידי חלאים משינוי המזגי' והנה כאשר תבין הדברים תבין ענין הרמז במצוה שלא יוציא מבשר הפסח (הרומז' לענייני טבעי העולם והנהגתו הנתונים במזל להנאת האדם עפ"י דרכי עבודתו ית"ש) מחבורה לחבורה רק יעמוד במנהגיו ודרכי עבודתו ומנהגיו בעניינים העולמיים בחבורתו הגם שמצוה לשמוע קול דברי אלקים מכל מלמד להשכיל למען דעת את י"י עכ"ז יאחז צדיק דרכו והילוכו בקדוש' כפי הרגלו מפי מורהו לש"ש ויהי' לו כיתד תקוע במקום נאמן שזה הוא דרכי עבודתו כפי שורש נשמתו הבן הדברים על מתכונתם וינעמו לנפשך כי אל בעלי השכל אשים דברתי וג"כ הרמז שלא יוציא מחבורה לחבור' שלא יוציא מפיו מילין לדבר חל הנהגת חבורה אחרת רק יור' לנפשו שזה דרך אחר לעבודתו ית"ש כפי שורש נשמתו ומני ומיני' יתקלס עילאה