חיים וחסד תעא

יש צדיק אובד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו (קהלת ז, טו). פירוש כשהצדיק מתנהג גם בהיישות בבחינת צדיק, דהיינו שאוכל כל צרכו לפי טבעו, 'אובד בצדקו', שאין צדקתו יכול להתקיים. ומכל שכן 'ויש רשע', שהוא רשע בהיישות, 'מאריך ברעתו', שנמשך עליו טפשות, אלא הראוי שיתנהג בהיישות דווקא בחסידות ולפנים משורת הדין, ואז יוכל להתקיים הצדקות שלו שעובד להקב"ה כמו ששכלו מחייב. גם ידוע שהתשמיש מבטל שכל עיונית, שאין יכול לעיין בשום דבר, וגם מכסה אותו מכל הפחדים ומכל הדאגות שנשכח ממנו: