בנין שמואל רלג

הוא לצורך מצוה לא אמרינן מתוך. אך אי קשיא הא קשיא על הא דמשני בגמרא על ראב"ש בשליקטן לאכילה דמותר משום דשא"מ והדר פריך והא פסיק רישא הוא, והשתא מאי פריך הא כיון שליקטן לאכילה הוי צורך יו"ט קצת וממילא מותר מותר מטעם מתוך אף שהוא מתקן מנא ושפיר קשה קושיות הר"ן גם לדעת הרמב"ם והרמב"ן הנ"ל. והנה הר"ן ז"ל תירץ וז"ל דכיון דמתקן מנא לא הותר לתקן מנא ביו"ט עכ"ל ודבריו סתומין ולא פירש מ"ש מתקן מנא דל"א בי' מתוך וסבור הייתי לומר דטעמא משום דלא אשכחן מלאכה זו דתיקון מנא דהוא מלאכת מכה בפטיש לצורך אוכל נפש. אבל עיין בשבת קמ"ה במתניתין כל שלא בא בחמין מע"ש מדיחין אותו בחמין בשבת חוץ מקולייס האספינית שהדחתו הוא גמר מלאכתו ופי' הלבוש בסימן שי"ח דחייב משום מכה בפטיש אלמא דגם באוכלין שייך מלאכת מכה בפטיש וכן מוכח בהרמב"ם פכ"ג מה' שבת שחשיב שבותין דתיקון אוכלין תחת סוג מכה בפטיש עי"ש ובמ"מ הלכה י"ד ובמנחת חינוך מצוה ל"ב אות י"א וכ"ז. אך נראה בכונת הר"ן כמ"ש היש"ש ביצה הובא במחה"ש או"ח תק"ט ס"ק ז' שכ' דאפי' לדידן דקיי"ל דמכשירין שא"א לעשותן מעיו"ט דוחין יו"ט מ"מ לעשות כלי אסור לפי שאי אפשר להתיר במכשירין יותר מאוכל נפש עצמו וכיון דאסור לטחון ולרקוד אלמא לא שרי באוכל נפש מלאכה הנעשית לזמן מרובה וה"ה במכשירין וכל שעושה כלי הדבר ברור שהוא מלאכה הנעשית לימים הרבה עי"ש. וזה י"ל בכונת הר"ן דלא אמרינן מתוך אלא דומיא דלצורך וכיון דלצורך נמי אסור דבר הנעשה לזמן ארוך עד לאחר יו"ט מתוך נמי ל"א בכה"ג. א"כ כיון דההדס שהוא מתקן עתה יהי' על כל ימי החג מש"ה לא שרי מטעם מתוך כמו בעשיית כלי דלא הותר לעשות מנא ביו"ט מטעם הנ"ל

והנה כ"ז ניחא אי בעינן הדר כל ז' ימי החג שפיר הוי מתקן גם לאחר יו"ט משא"כ אי לא בעינן הדר רק ביום ראשון לא הוי מתקן רק ליום א' דביום שני כשר בלא"ה ושפיר אמרינן בי' מתוך. והנה סתמא דמתניתין כאן אזלא דבעינן הדר כל ז' כדפריך בריש פירקין קפסיק ותני ל"ש ביו"ט ראשון ל"ש ביו"ט שני בשלמא יבש בעינן הדר וליכא עיי"ש מש"ה פריך שפיר הא קמתקן מנא ומתוך לא שייך כאן כסברת היש"ש הנ"ל ומשו"ה מוקי לה בדאית לי' הושענא אחריתא אבל הרמב"ם פוסק דהדר אינו פסול רק ביו"ט ראשון בלבד וס"ל כהירושלמי הובא בתוספות ל"ה ע"ב ממילא לא צריך לאוקמי בדאית לי' הושענא אחריתא דלדידי' בלא"ה מותר ללוקטן לאכילה משום מתוך. ובזה אתי שפיר גם הקושיא השני' שהקשה הכ"מ דלא מחלק הרמב"ם בין אשחור מאתמול לבין אשחור ביו"ט דהנה התוספות בכאן דף ל"ג ובזבחים ל"ד הקשו ע"ז מהא דאמרינן בזבחים דכל שבידו לא הוה דיחוי ותירצו דלא חשיב בידו משום דאסור ללקטן ביו"ט עי"ש. והנה כ"ז לפי שיטת הגמרא שבכאן דבאין לו הושענא אחריתא אסור לתקן אבל לפי דברי הרמב"ם ז"ל שמותר לתקן תמיד לאכילה לא הוי דיחוי כלל וא"ש פסקי הרמב"ם ז"ל על נכון: