בת עין סה

בחי' הד"ר בתיובתא בלב נשבר ונדכה ונבזה בעיניו נמאס כמאה"כ ושם אשתו מ"ה טבאל בחי' מ"ה בחי' הכנעה ויכנע לבבו וימל את ערלת לבבו כמאה"כ ומלתם את ערלת לבבכם וזהו עיקר בחי' מלך הד"ר מלך השמיני ויום השמיני שלא כתיב ביה וימת כי ע"י תשובה הד"ר בתיובתא ובמילת ערלת לבבו יש קיום לכל המדות שלא ימותו (ולזה הוא עיקר המילה ביום השמיני מרומז ליום הח' שהוא מלך הח' הוא הד"ר וזה שאמר הכתוב ויברכם ביום ההוא וגו' ואיתא בת"י שהוא יומא דמהולתא ר"ל שיעקב ברך את בניו ב"יום ה"הוא ר"ל ביום השמיני הנ"ל שהוא הד"ר יו"מא דמה"ולתא שנימל ערלת לבבו) וז"ש הכתוב האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באח"רית הי"מים וגו' ר"ל בחי' יו"ם האחר"ון שהוא מלך הד"ר שהוא עיקר קיום העולם ופרש"י בקש לגלות את הקץ ר"ל בחי' קצה פי' סוף וקצה של בחי' שמ"ים וא"רץ מקום שמתחברי' בו וזהו בחי' טו"ב בחי' ניצוץ הקדוש שבכל דבר שצריכים לחברו ולהעלותו לבחי' שמים כנ"ל וזהו בחי' עינים של ישראל כנ"ל יהי רצון שנזכה לזה אמן כי"ר

האספו ואגידה לכם וגו' הנה להבין זה ע"ד המוסר גם להבין ענין סתימת עינים שמביא רש"י בתחלת הסדרה טעם לסתימת פ זו ויש להבין פ"ו איך מרמז הסתומה על סתימת עינים הלא ידוע שעיקר אור התורה הוא באותיות התורה יותר מבקלף חלק א"כ כשיש סתומה היינו שהאותיות שבתורה המה רצופים בלי הפסק זו מורה על בחי' גודל אור תורה בלי הפסק ולא כן כשהאותיות המה מופסקים כאלו יש הפסק בהאור ח"ו וקשה לפי זה האיך מרמז הסתומה של פרשה זו על סתימת עיניהם של ישראל שהוא העדר האור ועוד קשה לפי זה הוה ליה למכתב סתומה אצל פטירת יעקב ולא אצל ויחי יעקב שאז היו עיני ישראל פתוחים ולתרץ כ"ז הנה עיקר בריה"ע היתה בשביל בחי' דעת כולל חו"ג להכניס אור בתוך החושך כמאה"כ זרח בחושך אור לישרים פי' לישרים זורח אור בתוך בחי' חושך היינו שמהפכים כל בחי' ותאוות הגשמיים ומחשבות אשר לא לה' המה מהפכים אותם לבחי' קדושה לעבוד בהם את ה' ומכניס בהם אור ה' ומסלק החושך וזהו בחי' המתקת הגבורות כי מה שבא על האדם שום בחי' גבורות הוא מחמת בחי' חושך ובוהו שיש במדות ותאוות שלו שאינם לה' ולכן נתנו חז"ל עצה לזה שיפשפש במעשיו וכל המדות ומחשבות ותאוות שלו הגשמיים ולהכניס באותן המדות בחי' אור בחי' תשובה להשיבם לשרשם בחי' הקדושה ובזה יתמתקו הגבורות והדינים שעליו ובשביל בחי' זו היינו להפך חשוכא לנהורא היתה עיקר כוונת בריה"ע וזשאה"כ בראשית ברא וגו' והארץ היתה תוהו ובוהו ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור וגו' ופירש"י שאדם תוהא ומשתומם על בוהו שבה פי' שאדם תוהא ונתחרט על בחי' בוהו בחי' חושך שבמדותיו ומכניס בהם בחי' אוד בחי' תשובה ובזה הוא ממתיק הגבורות ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור פי' שבזה הוא ממשיך שפע ואור ה' בעולם וזהו היתה כוונת בריה"ע ובזה תלוי הגאולה כמאה"כ הן גאלתי אתכם אחרית כראשית פי' שיהיה אחרית בחי' החושך בחי' גשמיות כראשית ר"ל שיהיה בהם בחי' אור בחי' קדושה שנקרא בחי' ראשית ונחי' זו רצה יעקב אבינו ע"ה לקבוע בבניו אחריו שיהיה להם בחי' אור ה' בתמידות בגילוי אור בכל הדברים הגשמיים וזשאה"כ האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים פירש"י ביקש לעלות את הקץ וכו' היינו שביקש שיהיה הבחי' גאולה ר"ל בחי' אור הגילוי בתמידות בלתי החושך תחילה גם קץ הוא מלשון סוף ותכלית כי זה היה תכלית הבריאה וזה מרומז בפסוק ואגי"דה ששורש המלה ג"ד ר"ת של גומל דלים פי' שזה עיקר גמילות חסד במה שמכניס ומעלה המדות של חושך לבחי' קדושה בחי' אור ואמר את אשר יקרא אתכם באחרית הימים ר"ל בחי' יקרא בחי' חיבה כמו שפירש"י על ויקרא אל משה בחי' אור שיאיר בבחי' אחרית בחי' חושך שהוא סוף כל המדריגות ר"ל שיעקב ביקש שיהיה בחי' אור ובחי' גאולה בתמידות ובגלוי בלתי החושך תחילה וזהו לגלות את הקץ שהוא בחי' גאולה ונסתם ממנו היינו שזה א"א אלא שיהיה תחילה בחי' חושך ואח"כ אור מתחילה בחי' קטנה ואח"כ יעלה לבחי' גדולה בחי' אור בגלוי וזה שאמר