בת עין ו

בראשית ברא וגו' והארץ היתה תוהו ובוהו וגו' ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור וגו' ויש לפרש ע"ד מוסר והילוך לעבדות ה' השני מיני אור הנ"ל וגם לפרש הצירוף של סיום התורה והתחלתה שהם אותיות ל"ב הנה עיקר בריאת העולם היתה בשביל ישראל ובשביל היראה שנקראים ראשית היינו ישראל יהיו דבקים לה' תמיד ביראה גדולה היינו על ידי התבוננותם בגדולתו יתברך ויפחד וירא מפניו ית' וזהו בחינה גדולה ויקרה אמנם והחיות רצוא ושוב שא"א לאדם לעמוד תמיד באותה בחי' ולפעמים נופל מזאת הבחי' מדבקותו הנ"ל ונחשך האור הקדושה בלבו שאינו יכול להיות דבוק כל כך במחשבתו ולבו ביראת ה' ובעבור זאת נשבר לבו בקרבו על העדר האור ההוא מלבו ונכנע ונשפל מאוד מאוד מפני פחד ה' ומהדר גאונו וזהו בחי' שברי לוחות היינו שלבו נשבר בקרבו מגודל הבושה לפני ה' על שנתרחק מדביקות הנ"ל וגם בחי' זו מונחת בארון וזהו אשר עשה משה לעיני כל ישראל ופרש"י ששבר את הלוחות וה' הסכי' לדעתו ואמר אשר שברת יישר כוחך ששברת מרמז ג"כ ע"ז האופן פי' משה הוא בחי' דעת מכללות ישראל כידוע ושבר את בחי' לב המרומז בצירוף סיום התורה והתחלתה ולבחי' זו היתה רצון הבורא ברוך הוא בבריאת העולם וזהו בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ מרמז לשני בחי' הנ"ל היינו השמים מרמז לבחי' א' והארץ מרמז לבחי' ב' שהיא בבחי' ארציות וגמר אומר והארץ היתה תוהו ובוהו היינו שהי' משתומם על הבוהו שבו פי' שנשבר לבו בקרבו על בחי' הבוהו היינו על העדר האור הדביקות הנ"ל אז ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור היינו שנעשה מזה הבחי' גם כן אור גדול ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד פי' ששני הבחי' ערב ובוקר נתחברו להיות אחד בקדושה גדולה על ידי הכנעת לבו וגודל ענו"ה וזהו מרומז בתיבת 'ע'נ'ו'ה גימטרי' 'י'ו'ם 'ל'י'ל'ה שעל ידי ענוה נעשה מן ערב בוקר ונכלל שמאלא בימינא ונעשה יום אחד יה"ר שנזכה לזה אמן כי"ר

בראשית ברא וגו': פרש"י שבתחלה עלה במחשבה לבראתו במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת הרחמים ושתפה וכו' והיינו דכתיב ביום עשות וגו' פי' ע"ד המוסר הנה ידוע שהקב"ה צימצם אורו יתברך וברא העולמות ובתחלה צימצם אורו יתברך וברא עולם העליון באות יו"ד ואחר כך צימצם עוד יותר עד שברא עוה"ז הגשמי באות ה' ורמז בזה שברא העוה"ז באות ה' שיש בו פתח לצאת לרמז שיש בו הבחירה שכל הרוצה לצאת יצא וכשירצה לחזור בתשובה וליכנס לבחי' קדושה יש בו פתח ליכנס והקב"ה יקבל אותו בתשובה כמאמר חז"ל אבל עולם העליון שיש בו קדושה ביותר אין בו תשובה כי הקב"ה מדקדק עם הצדיקים ועם המלאכים כחוט השערה שנענשים על השוגג כמאה"כ וסביביו נשערה מאוד היינו שבכל מקום שיש בו קדושה ביותר שם הוא הדיקדוק ביותר ובכל מקום שאין הקדושה כל כך גדול מגודל הצימצום יש בו יותר בחי' רחמים וקבלת תשובה ולכן עוה"ב אין בו בחי' תשובה לגבי המלאכים כי הוא בחי' דין יותר ועולם הזה הגשמי יש בו יותר רחמים לכן יש בו בחי' תשובה וזהו בתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין פי' שבתחילת הצימצום ברא עולם העליון במדת הדין היינו בבחי' קדושה גדולה ושם יש דין ביותר כנ"ל ואחר כך כשרצה לברוא עולם הזה שהאור הוא בצימצו' יותר והסתר גדול ולא יתקיים בלא בחי' רחמים לכן הקדים בחי' מדת הרחמים היינו בחי' תשובה כנ"ל וזה מרומז בפסוק את השמים ואת הארץ היינו השמים מרמז לעולם העליון הארץ מרמז לעולם התחתון וניתוסף אות וא"ו בתיבת ואת הארץ לרמז לבחי' רחמים שנברא בו העולם הזה בבחי' אות וא"ו שהוא בחי' שנה שיש בשנה לפעמים י"ב חודש כמספר ו"ו במילואו ולפעמים יש בו י"ג חדשים כמספר אות וא"ו במילואו באל"ף נגד י"ג מדות הרחמים ולפעמים הם י"ב מדות הרחמים כידוע כי בשנת העיבור יש בו יותר רחמים בחי' אות אל"ף שבתוך הוא"ו וממשיך אור מעולם העליון בחי' קדושה עליונה וכן בפרטות גם בעולם הזה עצמו יש בו מדריגות גבוה מעל גבוה כגון בבחי' ימים יש בהם בחי' שבת שהוא יום מקודש משאר ימים לכן יש בו יותר בחי' דין מדקדקין בו יותר על כל הדברים הנעשים בו בכל הדינין וממנו נמשך בחי' קדושה לכל שאר ימי החול מרומז במלת בראשית ירא שבת היינו שבריאת העולם הי' בבחי' גבוה מעל גבוה כמו בחי' שבת וימי החול כנ"ל גם מלת שב"ת גימטרי' שמים וארץ י"ה מרמז כנ"ל שבחי' שמים בחי' יו"ד מאיר בבחי' ארץ שהוא בחי' ה"א וכן שבת מאיר לבחי' חול כנ"ל וכן בבחי' מקומו' בזה