בת עין נז

מג' פעמים שם העצם ב"ה לג' שמות אהי"ה אדנ"י אלהים מרמז שמייחד ג' שמות לג' מדות הקדושים ואז הוא בבחי' צדיק יסוד עולם בחי' קיום כידוע וזהו תמים תהיה תהיה שתהיה תמים במחשבה דיבור ומעשה עם הוי"ה אלקים היינו שתהיה בתמימות הזה דבוק לשם העצם ב"ה להבין ולהשכיל שהוא רק חסד הבוב"ה ושלא להיות בבחי' התפארות מחמת בחי' דמיון שמצד מעשיו בא לבחי' השגה זו וזהו ולא זכר שר המשקים משקי"ם גימט' קמים היינו כשהוא תמים במחשבה דיבור ומעשה ולא זכר את בקי' יוסף להבין שהוא רק חסד הבוב"ה וישכחהו אז הוא גורם לבחי' שכחה ונסתלק ממנו הבחי' קדושה אבל ויהי מקץ כשקץ וניער מבחי' הנ"ל ומיישב בדעתו שבחי' אור הקדושה שיש לו הוא אור משם העצם ב"ה שמשפיע עליו ואינו מצד מעשיו וזהו שנתיים ימים השני אורות הנ"ל לשון השנות החלום ומפרש הפסוק מהו השני אורות ופרעה חולם היינו הג' שמות אהיה אדני אלקים שקרוים ככתבם שהם בבחי' התגלות מרומזים בתבת פרעה לשון התגלות וג' פעמים שם העצם ב"ה הוי"ה מרומז בתיבת חל"ם שהוא גימטריא ג' פעמים הוי"ה היינו שמייחד ג' שמות אלו לשם העצם ב"ה כנ"ל אז והנה עומד על היאור היינו שיש לו בחי' עמידה על האור והקדושה שפועל מצד מעשיו ויש לו קיום אצלו יה"ר שנזכה לזה אכי"ר

ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ וגו'. הנה כתיב קרוב ה' לנשברי לב שעיקר השראת השכינה הוא על בחי' שפלות ושבורי לב אמנם יש שתי בחינות שפלות א' שהוא נכנע ונשפל בעצמו מפני רוממותו ית' כשמתבונן בעצמו איך שהבוב"ה ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין והוא המחי' את כולם בכל רגע ורגע כמאה"כ כל הגשמה תהלל וגו' פי' שעל כל נשימה ונשימה תהלל כי בכל נשימה ונשימה יש חיות הבוב"ה ולא זולתו והנה בהתבוננו בכל זה וכדומה היטב ממילא נכנע מפני רוממותו ית' עד שמתיירא לגשת לעבודתו ות' עוד יש בחי' שפלות אחרת היינו כשיודע בעצמו פחיתת ערכו ומיעוט עבודתו לה' ואיך שהוא משוקע בגשמיות ועניני עוה"ז וכשמתבונן בשאר כל אדם נגד ערכו רואה שכל אדם לפי ערכו הוא עובד יותר לה' ממנו וכמו שפירש המגיד זללה"ה בפסוק והאיש משה עניו מאד מכל האדם וגו' פי' שמשה רע"ה הי' עניו מחמת כשהתבונן בשאר כל אדם אמר שכשיהיו שאר האדם כערכי הי' עובדים יותר לה' ואני איני עובד כ"כ באימה וביראה כראוי לפי ערכי ע"כ דברי המגיד זללה"ה. אמנם כל האדם בהתבונן בבחי' הנ"ל בוודאי יוכנע לבבו מאד עד שיתבייש בעצמו לגשת לקודש לתורה ותפלה ומצות באמרו מי אני אשר אקרב לעבודה גדולה וקדושה כזו להיות יחודים בעליונים ע"י עבודתי ואפשר ח"ו יפול לבו בקרבו מאוד ולא יעבוד עוד ח"ו לכן ע"ז נתנו חז"ל עצה טובה באמרם חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם ותמיד יראה האדם א"ע כאלו כל העולם מחצה זכאי וכו' ואם יעשה מצוה אחת מכריע כל העולם לכף זכות וכו' והנה עצות האלו הם כדי שיגבה לבו מעט בדרכי ה' אחר כל שפלות הג"ל כדי שיוכל לעבוד ולגשת לקודש והנה באמת זו היא עבודת הצדיק אמנם פשהצדיק עובד ה' בבחינות אלו ממשיך ג"כ איזה הארה לכל העולם הן מבחי' שפלות הכ"ל והן מבחי' גבהות הלב הנ"ל וזהו מרמז הפסוק ויוסף הוא השליט פי' ויוסף הוא הצדיק הוא ממשיך על כל הארץ בחי' שליט על כל הארץ שיוכנע לב ישראל מפני רוממותו יתברך כנ"ל וגבהות הלב הנ"ל והוא המשביר לכל עם הארץ פי' שממשיך לבל עם הארץ בחי' משביר בחי' שבורי לב בחי' שפלות כנ"ל אמן כן יהי רצון: פרשת ויגש

ויגש אליו יהודה וגו' הנה השראת השכינה אינה אלא במקום נמוך וכמאחז"ל לא השרה הקב"ה את שכינתו על הר סיני אלא מפני שהוא נמוך מכל ההרים פי' שאין השכינה שורה אלא במקום הכנעה וענוה כמאה"כ את מי אשכון את דכא ושפל רוח וגו' ואחז"ל שאתם ממעטין עצמיכם לפני ועיקר בריה"ע היה בשביל ראשית פי' ע"ד מאחז"ל בכל יום יהיו בעיניך כחדשים ר"ל