בת עין מז

אהוי"ר עילאה מרומז בשם שדי שדי לו באלהותו ית"ש ואינו חפץ בשום דבר משכר,, עוה"ז ועוה"ב וזהו מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל, שבמזוזה שם שדי מלבר שהוא מרמז על בחי' עליונה בחי' נר שבת וזהו מזוזה בימין בחי' מזוזה שהיא אהוי"ר עילאה כמרומז בתיבת שד"י שבמזוזה הוא בימין היא העבודה העיקרית והעליונה ונר חנוכה שהוא לשון חינוך המרומז לעבודה הא' הוא משמאל הוא למטה ממנה וזהו א"י גבוה מכל הארצות כי בחי' א"י מרמז על עבודת ה' בכלות הנפש ממש בלתי מצפה ותשלום גמול ע"מ לקבל פרס והיא הבחי' הגבוה מכל הבחי' ונוכל לרמז זה בפסוק וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען בד"ז היינו ששני תיבות וישב יעקב גימ' שני פעמים נ"ר היינו שתי נרות נר שבת ונר חנוכה ולזה גמר אומר הכתוב בארץ מגורי אביו היא בחי' עבודה תתאה בארץ כנען הוא עבודה עליונה כי שתי תיבות בארץ כנען המה בגימט' דעת ומספר שבעה מרמז שבחי' דעת הוא עליון על כל המדות וכלול מז' מדות כמאה"כ ויודע דעת עליון כי היא בחי' נר שבת בחי' אהוי"ר פנימיות שהיא בחי' גבוה מכל הארצות וזהו ויהי בלדתה ויתן יד היינו בתחילת התיילדות אהוי"ר הפנימית בקרבו ויתן יד אז התחיל שם שדי להתנוצץ בו מעט מעט בתחלה בשני אותיות י"ד משם שדי ואח"כ ותקשור על ידו שני היינו שנקשר ג"כ לשני אותיות י"ד ג"כ אות שי"ן אותיו' שנ"י ואז יהי' שם שד"י בשלימות לאמר זה יצא ראשונה כי הוא בחי' ראשונה והיא גבוה מכל הבחי' ויהי כמשיב ידו היינו שלפעמים בא לאדם בחי' נפילה ושב לאחור ממדריגה עליונה שקשה לו לעמוד בבחי' נר שבת תמיד והנה יצא אחיו היינו מדריגה השניה ויקרא שמו פרץ גימט' נר חנוכ"ה א"ל הינו אז במדריגת הנפילה צריך לחזק א"ע לעבוד את ה' במדריגה תחתונה ולהכניס בחי' אלהותו ית' בבחי' חנוכה לעבוד את ה' במדריג' התחתונה בחינוך והתחלה בסור מרע וע"ט ע"מ לקבל פרס ומזה יכול לבא לבחי' נר שבת הוא המדריגה העליונ' שנזכה לזה אכי"ר

חנוכה הוא תקון התוהו וכמאה"כ והארץ היתה תוהו וא' ויאמר אלהים יהי אור וגו' אור זה מרמז לאור של נר חנוכה נר מצוה ותורה אור ואעפ"י שבריה"ע היתה בר"ה מ"מ ידוע ששלימות הבריאה היתה אח"כ מעט מעט בכל עת ועת כידוע ושלימות תקון התוהו היתה בחנוכה והתחלת התנוצצת הנס חנוכה היתה מאברהם כמאמר המגיד זללה"ה על נלכה עד כה עד בחי' כ"ה כסליו שהיא חנוכה ושאחז"ל א"ת בהבראם אלא באברהם פי' הכתוב אלה תולדות השמים והארץ ר"ת תוהו ונתקן ע"י בהבראם היינו באברהם גימטריא נר לרמז למה שאמרנו שבחי' תוהו ניתקן ע"י אברהם בנר חנוכה כנ"ל שהוא קיום מצות ברית מילה שהוא קיום העולם כמאה"כ אם לא בריתי יומם ולילה וכו' וזשאה"כ וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום וגו' פי' לאחר המילה התחיל התקון של תוהו ע"י פתח האוהל המרמז לבחי' נר חנוכה שמצותה על פתח הבית וגם היה ביתו פתוח לרווחה להכניס אורחים ולגייר גרים שכ"ו היה תקון התוהו ור"ל שעיקר תקון התוהו הוא להעלות המדות הגשמיות מבחי' קליפות מבחי' התוהו ולהעלותם למקורם ולשרשם לקדושה היינו שכל עשיותיו של אדם במילין דעלמא בחוץ יהיה לש"ש ותמיד יהיה יראת ה' נגד פניו ותמיד יכוין לעבודתו יה' ובזה יעלה כל עשיותיו ומדותיו הגשמיים מבחי' תוהו לבחי' קדושה וזהו בחי' הכנסת אורחים שמכניס כל הבחי' שהיו בתוהו לבחי' קדושה בחינת תקון כדאיתא וזהו ג"כ הבחי' של מגייר גרים להכניס אותם לבחי' קדושה ולזה נקרא ג"כ בחי' הכנסת אורחים וזהו בעצמה תקון התוהו כאשר מעלה אותה לקדושה ובכ"ז עסק א"א ע"ה והיה ביתו פתוח לרווחה ר"ל להאיר לכל הבחי' של תוהו כדי להעלותם ולכן אמרו חז"ל מצות נר חנוכה על פתח הבית מבחוץ ובשעת הסכנ' מניחה על שולחנו ודיו פי' עיקר מצותה להניחה על פתח מבחוץ כדי להאיר לכל בחי' החיצונים ר"ל מי שיכולת בידו לעסוק בעניינים גשמיים בשוק בכוונה טובה כדי להעלותם לקדושה כנ"ל זהו בוודאי מה טוב ומה נעים וזהו עיקר המצוה של נר חנוכה להיות מבחוץ מבחי' חוץ כנ"ל אבל בשעת הסכנה ר"ל שמתיירא להכניס