בת עין רע

בספרים ומה דחיישינן היינו שמא באותו הפעם בא ג"ז לכאן ומ"מ אין ראיה מכאן דלא אמרינן כ"נ כ"ה משום דהשליכו מצידה וכבר אינו ידוע אם במקום ההוא נפל כי מים לים מכסים אבל מדברי הרשב"א ז"ל דמוכח להו מהך דהתם ודאי שיש ראיה נגד דברי אשר כתבתי **(וגם הב"ש בס"ק ק"ס הביא דברי רי"ז וב"ג ח"ג בשם הרמ"ה ומשמע מדבריו דבעינן דוקא דאמרה ראו בעלי וכו' אבל אי לאו הכי אע"ג דלא ידעינן שבא אחר לשם חיישינן לזה וכן סיים שם הב"ש:

)** אבל בלא"ה קשה דידיה אדידיה דהוא כתב מפורש בהך דיצחק כדברי הנ"י ממש דהטעם משום כ"נ כ"ה והקשה ג"כ כמו שהקשה הנ"י דהא בממון קיי"ל כר"א ולא כרבא וברוך החונן לאדם דעת שזכיתי להבין דברי הראשונים ז"ל דבאמת קשה היכי מייתי רבא ראיה לדבריו מכח דבעגונה הקילו מנ"ל הא דאקילו אמנם על רבא לק"מ דלדידיה בממון ג"כ דינא הכי כדאיתא ליה בכתובות דאוקי ומתרץ למתניתין בזה כדכתב הר"ן ז"ל בכתובות דלשנא דמתניתין משמע הכי אבל אי אנן לא קיי"ל כוותיה מנ"ל דנחלק בהכי אבל זה אמתית הדברים האלה לדעתי דהא דאנן לא קיי"ל כרבא היינו משום דהכל תלוי בחזקת הגוף עם טענות ברי והכא חזקת איסור א"א הוי כחזקת הגוף ולא מהני כ"נ כ"ה נגד חזקה זו וע"ז כתבו דהכא בעגונה הקילו והכוונה דהא אקילו משום דדייקא ודייקא מרע לחזקת א"א כמו שכתבו התוספות בכתובות דף כ"ב ע"ב ובכמה דוכתין וכיוון דאיתרע חזקת א"א סמכינן שפיר על חזקת כ"נ כ"ה **(ואין זה דרך רמז רק בפשוטן של דברים דהא דהקילו חכמים היינו שתהא היא נאמנת משום דאורעי לחזקתה משום דייקא ואז היא מהימנא ותקנתא דרבנן היא להיות איתרע חזקת א"א משום דייקא ושוב היא מהימנא וא"כ הא דהקילו היינו דאירע לחזקת א"א דידה וממילא מהני חזקת כאן נמצא כאן היה וראיתי להגאון בנ"ב ס' כ"ט שויה לנפשיה הדרנא דלא איתרע חזקת א"א לגמרי דהרי הבא עליה באשם תלוי קאי ונעלם מעיניו המאירים וכו' דברי התוס' כתובות דף כ"א ע"ב דהאשם תלוי הוא מחמת שהיתה א"א וכתבו אי נמי האיסור אשם תלוי ולא אשם תלוי והיינו משום דאיתרע לגמרי וביבמות דף פ"ח ע"ב שכתבו הא דאשם תלוי קודם התירוץ דדייקא מרע לחזקת א"א כתבו דהיא בחזקת א"א:

)** והנה ידוע דבמים כמלחמה דמי ולא מהימנא משום דלא דייקא וכן בגברא חריכא אמרה בדדמי דהוי כמו עשינו עלינו בית דאינה נאמנת וכ"ש הכא בגברא חריכא סבירה שהוא בעלה כמו שכתב הרשב"א ז"ל שם מפורש וא"כ לא איתרע חזקת א"א ול"מ חזקת כ"נ כ"ה זה נראה לי ברור בכוונת הרשב"א ז"ל א"כ בנ"ד שפיר סמכינן אחזקת כ"נ כ"ה דל"ח לשאלת בגדים אלא לאותו מקום וכדכתיבנא והשתא דאתינא להכי נראה דלאחר י"ב חודש יש להתירה מכת ס"ס לפי מאי דכתב המבי"ט הוא כ הוא בק"ע בשם הרא"ש ז"ל דלאחר י"ב חודש יוצאת מחזקת א"א וא"כ יש כאן ס"ס שמא הבגדים אלו שלו כאן ואת"ל השאיל הבגדים מ"מ שמא מת קודם כלות יב"ח ומארכובה ל"ק כמו שהקשה הנ"ב דהתם בעת שהיה עליו ול"א ס"ס משום חזקת א"א ואי מיירי כשהוא עליו וודאי דלא מוכר משם מידי דהיכא נאמר שמא לא יצא משם ומותרת תיכף ואת"ל לא עשה שמא הארכובה זו ממנו ומותרת לאחר יב"ח זה אין לו שחר כלל **(וגם אין לומר בהיפך שמא נחתך מאתו ושמא מת דזה וודאי ג"כ אינו דספק השני מתיר יותר מן הראשון ואין זה דרך הספק ספיקא:

)** ובאמת אפי' מיירי בלא שהא עליו ג"כ אין ראיה משם דאע"פ דלא שהו עליו ואפשר דעשה מכל מקום נשתהה כל כך בפריסת המצודה עד שתצא נפשו ואם כן אין כאן ספק ספיקא כלל דבין כך ובין כך מותרת להנשא מיד אם הארכובה ממנו וא"כ אין מכאן ראי' כלל דבאתחזק אסורא ל"א ס"ס דהכא חד ספק הוא כדכתיבנא ובלא"ה נראה דאין בה ס"ס דארכובה דעיקר הספק אם הוא חי או מת אם היא באיסור א"א אם לא ואם באנו היום קודם כלות יב"ח לספק אין כאן רק ספק אחד שמא לא עלה דאם עלה הרי הוא חי והיא באיסור א"א ומה לנו בזה היום שתהא מותרת להנשא אח"כ ובאם באתי להתיר אותה אחר שנים עשר חודש שום אין נ"מ בין הספיקות כלל דהרי כבר עבר ורק ספק חי או מת ומה שכתבתי דיש בכאן ס"ס הוא בזה האופן דאחר יב"ח נתיר אותה להנשא אחר ג"ח וא"כ יש נ"מ בין אם היה מת קודם דל"צ להמתין שלשה חדשים ואם מת קודם כלות יב"ח צריכה להמתין ג"ח ואע"ג דפשיטא לן דלא בא לכאן דאי הוי מספקא לן בזה היינו מתירים אותה מ"מ גזירת חכמים כך היתה ובאם יתברר לנו שמת קודם כלות יב"ח יאמרו שאשה הזאת מותרת להנשא תוך ג"ח ולא מקיימא ג"ח ז"ל אבל התם נראה דבאמת א"צ להמתין ג"ח אחר כלות יב"ח דספק מת ע"י מים או ע"י החתך תיכף והראיה דכתבו הפוסקים סתמא אחר יב"ח מותרת להנשא ולא כתבו אחר ט"ו חודש