בת עין רנ

יותר תשובה מעבירה וודאית כי על עבירה וודאית אדם מתחרט בכל לבבו אבל ספק עבירה הוא מתברך בלבבו לומר שמא לא עשיתי עבירה ואינו מתחרט עליו חרטה גמורה והרי נשאר עונש העבירה עליו ולכך היה צריך קרבן אשם תלוי הבא על הספק להיות יותר ביוקר מקרבן חטאת הבא על הוודאי ומזה הטעם חמורה ד"ס מד"ת שהעובר על מה שכתוב בפי' בתורה מוחלט בדעתו שעשה נגד רצון הבורא ית' ומחמת זה יש לו לב נשבר מאוד ומתחרט על מה שעשה ועושה תשובה גמורה ונזהר שלא לעשות עוד כזה לכך העונש קל אבל העובר על מה שאינו כתיב בפירוש בתורה רק שחכמים למדו מג"ש או באחד מי"ג מדות או שחכמים גזרו מעצמם למגדר מלתא יכול להיות שמתברך בלבו לומר לא עשיתי עבירה כלל מחמת קטנות האמונה בדברי חז"ל לגמרי שיש כמה כיתות שמכחישים דברי חז"ל ומחמת זה אינו מתחרט עליהן חרטה גמורה בכל לבו ואין לו מזה לב נשבר כ"כ לכך העונש חמור ונוכל לומר שמזה הטעם פסק הרמב"ם כר"ז בתקיעת שופר דבעי כוונה ובמצה דלא בעי כוונה שמצות מצה כתובה בתורה בפירוש ובוודאי מאמין שהוא מצוה לכך אע"פ שכפאו אותו לאכול עכ"פ הוא עושה המצוה בשעת מעשה ולכך יצא אבל תקיעת שופר אינה כתובה בפי' בתורה כל המצוה כתקונה שלא כתיב רק זכרון תרועה וחכמים למדו מג"ש מיובל שצריך תקיעה לפניה ותקיעה לאחוריה ומהות התרועה למדו מפסוק ותייבב אם סיסרא ויכול להיות מי שאינו מאמין בדברי חז"ל שהוא כן לכך אם אינו מכוין בפירוש לשם מצוה להורות שהוא מן המאמינים בדברי רז"ל אינו עושה מצוה כלל ודמי לסבור חול הוא ופטור ממצה ואכל מצה שבוודאי לא יצא כדאיתא בפוסקים וזה ג"כ דמי לזה כשאינו מכוין בפירוש לצאת ידי המצוה להורות שמאמין בדברי חז"ל שחייב בתקיעה לפניה ובתקיעה לאחריה מסתמא ח"ו אינו מאמין ואינו מחויב ודמי לסבור חול הוא ואינו מחויב דלא יצא ועתה נוכל להבין דלא קשה קושיא הראשונה שמתחילה משמע דאליבא דכ"ע צריכים לפרט את החטא ואח"כ מייתי הגמרא פלוגתא בזה שמתחילה מיירי הגמרא בעבר על עבירות מד"ס שיכול להיות שמתברך בלבבו שאינה עבירה כ"כ ואין לו לב נשבר מזה לכך צריך לפרט את החטא כדי שיהיה לבו נשבר ונמס בקרבו והביא ראיה מדהע"ה שלא עבר רק על ד"ס בחטא בת שבע כדאיתא בגמרא כל היוצא למלחמת בי"ד כותב גט כריתות לאשתו ומן התורה היתה מותרת לו רק שחכמים למדו מפ' שצריכה להמתין ג' חדשים משום הבחנה והוא עבר ע"ז וע"ו אמר כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד ובזה האמת הוא אליבא דכ"ע שצריך לפרט ואפי' ר"ע מודה ופלוגתא דר"ע וריב"ב הוא בעבר על ד"ת ובזה ס"ל לר"ע דאשרי נשוי פשע שבוודאי ממילא יש לו לב נשבר ונדכה מאוד. והנה תורה שבע"פ ותורה שבכתב הוא נגד ב' שמות הוי"ה אלהים שתורה שבכתב הוא נגד שם הוי"ה שאי אתה רשאי לאומרה בע"פ ותורה שבע"פ הוא נגד שם אלהים שרשאי לומר ככתיבתו ומי שאינו מאמין רק בתורה שבכתב ח"ו עושה פירוד בין שני השמות הנ"ל וזהו שהנביא מוכיח את ישראל שובה ישראל עד ה' אלהיך היינו עד שיתייחדו אלו הב' שמות והיינו ע"י שתעשו תשובה גם על העבירות שמד"ס כי כשלת בעוונך היינו שהעוונת שמד"ס לא באו אליך רק ע"י בחי' כושל מורה על בחי' המחשבה היינו ע"י שחשבת בדעתך שאינה עבירה כלל ע"כ תראה לעשות תשובה הגונה בלב נשבר ע"י פירוט החטא וזהו קחו עמכם דברים היינו פירוט החטא שעברתם על ד"ס ושובו אל הוי"ה כנ"ל שעל ד"ס צריך לפרט את החטא כדי שיהיה לבו נשבר ונמס בקרבו ובזכות זה ובא לציון גואל אמן:

דרוש לשבת תשובה מפרשת וילך

וילך משה וידבר את הדברים וגו' כן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבא פרש"י שנסתמו ממנו מעינות החכמה וצ"ל האיך יתכן שנסתמו ממנו מעיינות החכמה קודם מותו אדרבה צדיקים יש להם השגה יותר ויותר קודם מותם שאין להם פחד מאימת מות שבטוחים שהולכים לחיי עוה"ב גם היכן מרומז בפ' זה שנסתמו ממנו מעיינות החכמה ונבאר זה