בת עין קצד

היו באותה בחי' סור מרע אבל שני הבחי' הראשונים לא נמצאו בכולם וע"ז אמר הקב"ה למשה ולאהרן ובניו כה תברכו את בני ישראל פי' שתברכו ותמשיכו על כל העולם שני הבחי' הראשונים המרומזים באותיות כ"ה שהם בחי' הראשונים בחי' מחנה שכינה הנ"ל ובחי' מחנה לויה הנ"ל ונאמר וישלחו מן המחנה וגו' פי' שבתחלה לא היה השלשה מחנות לכן אמר להם הקב"ה וישלחו מן המחנה היינו שהזהירם הקב"ה שיקדשו בעצמם שלשה מחנות קדושות היינו שלשה בחי' הנ"ל ומעיד הכתוב ואמר כן עשו בני ישראל היינו שקדשו עצמם כנ"ל ולעתיד לבא ינחיל הקב"ה לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות (שלשה מאות ועשר עולמות) כלומר שיהיה כל אחד ואחד המשתוקק עכשיו לאותם הבחי' הנ"ל ומשתדל להשיגם ינחילו הקב"ה לעתיד להיות בכל השלשה מחנות הנ"ל שלשה פעמים מחנ"ה גימ' ש"ט ועם ה' אחד השוכן בתוכם עולה שלשה מאות ועשר עולמות יהי רצון שנזכה לזה במהרה אמן סלה

כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת. ונ"ל ע"ד עבודה דהנה עיקר העבדות הוא לראות תמיד לאכללא שמאלא בימינא היינו שיומתקו הגבורות בהחסדים והסיבה לזה הוא בחי' יראה כשיש לו גודל אימה ויראה לפני בוכ"ע ב"ה אז נעשה מבחי' יראה יראה בחי' הסתכלות עינא פקיחא שהוא בחי' רחמים גמורים ועל כן מכונה בחי' יראה בשם עי"ן שמבחי' יראה נמשך בחי' עינא פקיחא והנה יש ב' בחי' יראה יראה תתאה ויראה עילאה ומקודם צריך להיות בבחי' יראה תתאה ומזה יכול לבא לבחי' יראה עילאה ועי"ז נכלל שמאלא בימינא ונעשה הכל בחי' ימין ונמתקו כל הטבעיות שהוא בחי' גבורות בשרשם כי שם קודם השתלשלות העולמות אין שם בחי' גבורות רק רחמים גמורים וזהו כף אחת כף הוא לשון יד היינו ע"י איזה בחי' נעשה יד אחת היינו ששמאל נעשה ג"כ ימין ואז הוא בחי' יד אחת גמר אומר עשרה זהב היינו ע"י עשרה פעמים זהב גימטר' ב"פ עי"ן מרמז על ב' בחי' יראה הנ"ל כי יראה מכונה בשם עין וע"י ב' בחי' יראה הנ"ל מלאה קטורת מליאה אותיות אלקים גימטר' הטב"ע כדאיתא מרמז על בחי' דינים קטורת הוא לשון התקשרות היינו ע"י ב' בחי' יראה הנ"ל יכול לקשר ולדבק כל הבחי' גבורות לשורשם ולמקורם ועי"ז נמתקו הגבורות בהחסדים וממשיך בחי' שפע וברכה על העולם אכי"ר: פרשת בהעלתך

דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך וגו' ויש לדקדק מהו כפל הלשון דבר ואמרת כמו שדקדק האוה"ח גם לכאורה אינו מובן פירש"י ע"פ ויעש כן אהרן להגיד שבחו של אהרן שלא שינה שלכאורה אין זה שבח לאהרן מה שלא שינה מצווי הבורא ית' ויתבאר כ"ו בהקדם לבאר מה דאיתא במדרש למה נסמכה פ' מנורה לפ' נשיאים לפי שכשראה אהרן חנוכת המזבח חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו א"ל הקב"ה חייך שלך גדול משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות ערב ובוקר וכו' ודבריהם צריכים ביאור מה זה נחמה לחלישות דעתו של אהרן כמ"ש באוה"ח גם למה לא הניח דעתו בכל הקרבנות שהוא מקריב וגם בהקטרת הקטורת גם בהקרבת קרבנות מחנוכת הנשיאים בעצמם למה לא הניח דעתו והלא הוא היה המקריב ולא זולתו ולמה לא ריצה אותו רק במנורה ונ"ל עז"ה דהנה בבחי' עבדות הבורא ית' בתורה ומצות ומע"ט צריך להיות מתחילה קודם כל דבר בחי' הכנה היינו שראשית דבר יתחיל לחשוב במחשבתו לקיים המצוה או לעסוק בתורה ותפלה ובאתערותא דלתתא איתער אתערותא דלעילא ויסייעו אותו מן השמים להוציא מחשבתו מכח אל הפועל לקיימה בבחי' מעשה וזאת ההכנה יקרה וחביבה היא מאוד לפני המקום ב"ה שע"י אמצעות ההכנה ממשיך אור הקדושה מאור א"ס ב"ה ע"י מעשה המצות ומע"ט ונתקרב למקור הקדושה והנה חנוכת הנשיאים היה בחי' ראשית והתחלת עבודה כדי להמשיך על ידה בחי' קדושה בחי' השראת השכינה במשכן ע"י הקרבנות שהקריבו וע"כ לא הניח דעתו של אהרן בכל הקרבנות שהיה מקריב וגורם להמשכת קדושה עליונה מחמת שזה הוא לא מחמת הכנתו רק ע"י הכנת אחרים שעשו המזבח ואמר לו הקב"ה שלך גדול משלהם שאתה