בת עין קעו

על הארץ רק כשיהיה לכם בחי' בטח וע"י בטחון ואמונה בה' שאנחנו מאמינים בה' שהכל בא רק ברצונו ית' וכמאה"כ פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון ר"ל שרק ברצונו ית' הוא משביע לכל חי ואין אנחנו עושים כלום ולכן אנחנו בטוחים בה' שתמיד יתן לנו שפע וקדושה ברצונו הטוב אף עפ"י שאין אנו כדאי ובזאת הבחי' היה להם קיום בא"י הקדושה ובחי' הבטחון נקרא א' כי ע"י אמונה שמאמינים שה' הוא אחד הפשוט ואין בלתו ממילא הוא מאמין שהכל בא מאתו ית' ואין לו לבטוח כ"א בה' אחד וזשאה"כ כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם פי' שכאשר תבאו אל הארץ ותאמינו אשר אני נותן לכם ולא בכחכם ובעוצם ידכם עשיתם כל זאת אזי ושבתה הארץ שבת לה' פי' שיהיה לכם עי"ז בטחון ואמונה שביתה וקיום בארץ והשביתה תהיה לה' ר"ל בקדושה כי קדושת הארץ תהיה בתוככם ויהיה הכל לה' ואח"כ מלמדנו הכתוב האיך להתנהג ואמר שש שנים תזרע שדך פי' שש שנים גימ' אלף שהוא אות אל"ף במילואו מרמז על בחי' בטחון שנקראת א' וגם א' מתחלף באות ו' כי לא באל"ף כמו לו בו' ע"כ גם אות ואו מרמז על בחי' בטחון ומרומז בבחי' שש פי' בשעת הזריעה יהיה בחי' אות א' בחי' אות וא"ו בחי' אמונה ובטחון לנגד עיניך ותזכור תמיד שה' נתן לכם כל הכח ותבטח בה' שהוא ישלח לך ברכה בהזריעה וכן שש שנים תזמור כרמך וגו' ואם תעשה כן אזי בוודאי ואספת את תבואתה וגו' ובשנה השביעית וגו' שבת לה' אזי יהיה שבת לה' בחי' נייחא לה' הכל בקדושה, כנ"ל אבל מי שאינו מאמין ובוטח בה' ואומר כחי ועוצם ידי וגו' ממילא הוא חשוד על השביעית וא"א להיות שבת לה' ואזי ממילא סופו למכור מטלטליו ואחוזתו וללוות ברבית ואח"כ מוכר א"ע כפירש"י שמחמת שאין לו מדת הבטחון וכסבור שעשה לו בעצמו בכחו ובעוצם ידו ע"כ יעזוב אותו השי"ת וממילא בא לכל אלו כנ"ל אבל כשהוא בטוח בה' אחד אזי ממשיך עליו בחי' קדושה וזה מרמז הכתוב בטח בה' וגו' בטח במלואו כזה בי"ת טי"ת חי"ת מכאן ואילך העתק מגוף כתב יד ק' אדמו"ר זללה"ה) והנה המילואים של אותיות בטח הם ג"פ קדוש (היינו המילואים בלבד בלא אותיות השורש) היינו ת"י של בי"ת וכן אותיות י"ת של טי"ת ואותיות י"ת של חי"ת מה שאין כן בכל האותיות והשלשה קדושות הם בחי' אדם ומחשבה דיבור מעשה כי כאשר יש לו בטחון אז הוא נזהר ביותר שלא לעשות שום דבר נגד רצונו ית' ח"ו וכן בדיבור מחשבתו פנויה להדבק ביוצר הכל וירא מאתו תמיד והנה מחשבה הוא בחי' נשמה ומשכנה במוח ודיבור הוא בחי' רוח ממללא משכנה בלב ומצינו אמירה בלב לך אמר לבי ומעשה הוא בחי' נפש ומשכנה בכבד תכבד העבודה ונוכל לומר דעי"ז מרמז שלוש סעודות של שבת בלילה נגד חקל וכו' הוא השדה בגלוי כמו שדרשו חז"ל הוא נגד מעשה וסעודת שחרית תיקון המחשבה סתימא וסעודה שלישית הוא תיקון הדיבור כי בחינת כח הדיבור בא באדם מקודם כשהוא עדיין בקטנות ואין לו עדיין בחי' המחשבה וזהו וספרתם לכם היינו שתראו לזכך ולהאיר בחי' לכ"ם היינו ל"ב כ"בד מ"וח ממחרת השבת היינו שלשה פעמים יראה במעשה ודיבור ומחשבה שלשה פעמים יראה הוא עולה מספר מחרת ונקרא שבת וזהו אשר אני נותן לכ"ם ושבתה וגו' שהוא בחי' שבת שתקבל הארץ בחי' שבת נייחא דארעא

או יאמר לתרץ קושיא הנ"ל גם יל"ד הפסוק וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית וגו' וצויתי את ברכתי וגו' ולכאורה אינו מובן מה שהוא בלשון קושיא שאינו מדרך הכתוב. ולהבין כ"ז צריכין להבין מקודם ענין בריה"ע שאין לו קיום רק ע"י אכילה ושתיה שלכאורה אינו מובן למה ברא הקב"ה את האדם שיהיה מוכרח לדברים גשמיים דהיינו אכילה ושתיה ובפרט כמעט שעי"ז עובר אדם כמה עבירות ואינו יכול לעבוד את הבוב"ה בתמידות כ"כ בלי הפסק ע"י טרדת הפרנסה אך נוכל להבין כ"ז ע"ד העבודה דהנה עיקר כוונת הבורא ית' באשר ברא בחי' אכילה הוה רק בשביל בחי' א"י מחמת שפירות א"י יש להם קדושה כ"כ כשאדם אוכל מפירות א"י שהם ז' המינים שנשתבחה בהן א"י ואוכל אותם בקדושת הגוף מעורר ז' מדות העליונים ונקשר ונדבק לבחי' קדושה עילאה ובא לבחי' ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים ולבחי'