בת עין קעג

חשוכא לנהורא להסתכל בחסדו ית' לקיים מאה"כ שויתי ה' לנגדי תמיד ולהיות גומל חסד עם אחרים בכדי להדבק במדותיו ית' מה הוא רחום אף אתה רחום וכנ"ל ומה הוא ארך אפים וכו' וכן בכל י"ג מדות של רחמים כדאיתא בזוה"ק קוב"ה לא יתב על כורסיא דיקרי' עד דאיתעבידת ברזא דאחד כגוונא דילי' פי' שאין השכינה שורה על האדם אא"כ שיהיה האדם ג"כ דבוק בי"ג מדותיו ית' שנקרא תא דאח"ד גימט' י"ג כגוונא דיליה שהוא מוכתר בי"ג מכילין דרחמי ובשבת משפיע הקב"ה חסדו ית' בהארת פנים שיוכלו להדבק במדותיו ויהפכו חשיכא לנהורא וישתתפו מדת החסד למדה"ד כנ"ל וזשאחז"ל כל האומר ויכלו על הכוס בשבת כאלו נעשה שותף להקב"ה במע"ב פי' מלת ויכל"ו בגימ' חסד ומלת כו"ס גימט' אלהי"ם ר"ל האומר ויכלו שהוא מרמז לבחי' חסד על הכוס שמרמז על בחי' אלהים ומחבר ומשתף בחי' חסד בחי' גדלות המוחין עם בחי' דין בחי' קטנות המוחין בזה הוא מדבק א"ע במדותיו ית' שבזה ברא העולם ששיתף מדה"ר למדה"ד כנ"ל ולזה סדרו אכנה"ג בסדר תפלת מוסף של שבת וגם האוהבים דבריה גדולה בחרו אז וכו' פי' האוהבים דבריה של שבת המה מייחדים ומשתפים מדת חסד עם מדת הדין שבחי' חסד נקראת גדולה כמאה"כ לך ה' הגדולה וגו' ומלת בחרו גימט' יראה שמרמז לבחי' דין כנ"ל זהו פי' האוהבים דברים של שבת ופי' במה אוהבים שמייחדים השני בחי' חסד ודין שנקראים גדול"ה בחר"ו ועי"ז נעשה א"ו שמרמז ג"כ על בחי' יחוד העליון כמאה"כ המלך המרומם לבדו מא"ז כי עיקר של החסד והשפעה זו משפיע עלינו הקב"ה בשבת ובזכותה וזשאחז"ל הנכנס לבקר את החולה בשבת אומר יכולה היא שתרחם פי' יכול"ה עם הכולל גימ' חסד פי' בחי' חסד היא שתרחם ר"ל חסד הנמשך בשבת היא שתרחם על החולה וזשאה"כ וספרתם לכם ממחרת השבת וגו' פי' וספרתם הוא לשון ספיר לשון זך ונקי פי' שתזככו לכם בחי' מחר"ת אותיות תרחם שהוא בחי' חסד של שבת שמרחמת כנ"ל כידוע שזהו ענין ספירת העומר והניף בחי' עומר גימ' עשר פעמים אל שהוא שם החסד כידוע ולכן צריך האדם כשרואה בעצמו בחי' הקטנות והסתר פנים כנ"ל צריך להתפלל ולהשתוקק לחסדו ית' וגם במעשה לגמול חסד עם אחרים בכדי להדבק במדותיו ית' ובזה ימשיך גם ע"ע בחי' חסד והארת פנים בעבודתו ית' וזה שפירש"י אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים פי' כיון שהזהיר הכתוב את הכהנים שלא יטמאו למת וידוע שהתעסקות במת הוא גמ"ח של אמת וקשה לכאורה הלא הכהן צריך לדבק א"ע ביותר למדת החסד כנ"ל וכל אשר בו מום לא יקרב שפרשנו למעלה שתי שיש בו בחי' דין לא יוכל להקריב לה' כנ"ל רק שתמיד ידבק א"ע בבחי' חסד וא"כ איך הזהיר הכתוב שלא יגמול חסד למת וע"ז תיקן רש"י ז"ל להזהיר גדולים על הקטנים בחי' חסד שנק' גדולים על הקטנים בחי' דן וקטנות שישתף בחי' חסד לבחי' דין פי' אחר שיעשה זאת שהוא בחי' דין היינו שיניח מלעסוק במת שהוא גמ"ח וידבק קצת במדה"ד לכן תומ"י יזהר לדבק א"ע במדת החסד כנ"ל כדי לשתף מדת החסד עם מדה"ד שעיקר העבודה על אופן זה דווקא להשתתף למדת הקב"ה במע"ב שהי' ג"כ ברישא חשוכא והדר נהורא וזהו מרומז בפ' ל"נפש ל"א י"טמא בעמיו ר"ת גימט' חסד פי' גם זה הוא צורך החסד שיהי' בשלימות יה"ר שנזכה לזה

או יאמר ע"ד הדרך דהנה עיקר עבדות ה' הוא בחי' אהבה ויראה עליונה היינו לכסוף ולהשתוקק לה' בכלות הנפש ממש בלי שום כונה להנאת עצמו כלל הן בעוה"ז הן בעוה"ב ולא להיות כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס לאהבה את ה' כדי לקבל שכר ולירא מפניו מחמת יראת עונש ובחי' אהוי"ר עליונה הוא בחי' אבות אברהם יצחק ויעקב וצריך לראות בכלות הנפש ממש להיות תמיד דבוק בבחי' אבות יה"ר שנזכה לבחי' זו וזהו אמור אל הכהנים שיהיה עיקר בחי' עבדות שלהם מחמת שהם בני אהרן וצריך לדבק א"ע בבחינת אבות בקי' חסד אהבה עליונה ולנפש לא יטמא בעמיו היינו לטמא א"ע למת כדי שיהיה יראת עונש עליו כי עבודה זו אינה עיקרית ולזה תרמז ל"ג בעומר היינו בחי' האבות מרומז באות למ"ד שהוא ג"פ. עשרה ועשרה מרמז על דבר שבקדושה שאין דבר