בת עין קיב

שלהם ונסתפקו בדבר באשר שלא ראו בעיניהם אם כן הוא אם לאו אבל כת הב' של ארור המן שהי' מבחי' עמלק ולא האמינו באמונה פשוטה בדברי משה רבינו ע"ה ויצאו בעצמם לראות היאמנו דברי משה וראו בעיניהם שאין בנמצא מן בשום מקום אפילו מחוץ למחנה ניתוסף אמונה ונתחזקה בלבם שיום שבת קודש הוא וראיה גדולה מירידת המן ואם אח"כ יבואו כל העולם לומר שהיה מן חוץ למחנה בוודאי היו נותנין נואש לדבריו כי עיניהם ראו ולא זר ולא האמינו לדבריהם שאמרו מזו ראיה גדולה לבחי' שבת. נמצא שע"י שהכניסו עצמם לבחי' ארור המן ניתוסף להם בחי' קדושה ואמונה רק שלכתחלה אין להכניס א"ע בדברים כאילו כי הוא סכנה כידוע אבל עכ"פ לאחר המעשה יש מעלה בזה כנ"ל ולזה אחז"ל עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי רצה לומר שלא יהא חילוק בין שני הבחי' ר"ל שבחי' ברוך מרדכי יגיע לתוקף האמונה כמו כת של ארור המן שהגיעו לאחר המעשה וכת של ארור המן יגיעו לבחי' אמונה פשוטה כמו הכת של ברוך מרדכי שהיו מתחילתם באמונה שלימה בלתי ספק: דרוש לפורים

ואתה תצוה וגו' ויקחו אליך שמן זית זך וגו' להבין ענין מרדכי ואסתר שנהגו לדורות בכל שנה ושנה הנה כבר אמרנו שעיקר העבודה הוא שבכל ענינים גשמיים צריך האדם להסתכל ברוחני שבו הוא הניצוץ הקדוש המחייה ומהוה אותו תמיד הנמשך מבחי' יו"ד בחי' חכמה הנסתר בכל נברא בכלל ופרט ולית אתר פנוי מניה וכ"ז נמשך ונשתלשל ע"י בחי' מלכות שם אדנ"י ית"ש וזהו עיקר עבודת האדם להעלות אותו הניצוץ הקדוש ולחברו למקורו ושרשו באלהים חיים מקור חיותו. ע"י שיתבונן בכל מעשיו וכל עניניו שיש בהם חיות וכח אלהי ויפחד ויבוש מפני חיות אלהי שבכל דבר ויהיה בעיניו ממש כאלו עומד לפני ממהקב"ה. וידוע שבחי' מלכות היא מכונה בשם אסת"ר מלשון הסתרה שהיא מוסתרת בכל נברא להחיותו אמנם יש ב' בחי' אסת"ר א' אסת"ר בלא יוד והב' אסתי"ר ביו"ד כמאה"כ הסת"ר אסתי"ר פני וגו'. פי' כשהאלהות הוא בהתגלות קצת והאדם מבין מיד ורואה בחי' קדושה שבכל דבר ועובד ה' ביראה ואהבה בכל מעשיו אפי' בשעת עסקו במילי דעלמא ואכילה ושתיה אזי נקראת בחי' זו אסתי"ר ביו"ד אבל כשהאלהות מוסתרת ממנו (והוא בבחי' הסתר פנים) אזי נקרא אסת"ר בלא יו"ד כי אפילו היו"ד מוסתרת ממנו ובחי' זו נוהג לדורות בכל שנה ובכל אדם היינו כשמתגברת עליו בחי' הסתרה היינו שאינו מאיר עליו הארת אלהות ואז נקרא התגברות עמלק עצה היעוצה הוא שימשיך בחי' יו"ד לבחי' הסתרה הנקרא אסת"ר היינו שימשיך בחי' חכמה שיתבונן איך שבכל דבר יש בחי' יו"ד חכמ"ת אלהות המחיה ומהוה כו' כנ"ל ויהי אסתי"ר עם יו"ד ועי"ז יתמלא שם אדנ"י במילואו שהוא ג"כ בגימט' אסתי"ר וידוע שאותו חיות אלהי בחי' יו"ד הנ"ל שבכל נברא הוא משם אל שהוא היה התחלת ההשתלשלות כידוע וכשימשוך כנ"ל מחבר אותו יו"ד לשורשו לשם א"ל ויהי בחי' נייחא עלאה בחל שב"ת שהוא גימט' אסתי"ר א"ל וז"ש דוד המע"ה שנבא על הגלות ואמר אל"י אל"י למה עזבתני פי' שנסתלק שם א"ל עם בחי' יו"ד מן בחי' שבת ונשאר אסת"ר בלא יו"ד ונתגבר עמלק כמו שהיה בימי מרדכי ואסתר. והתיקון לזה להמתיק בחי' עמלק שהוא שורש הקליפות גסות הרוח שנקרא ר"ם הוא בחי' מ"ר דכ"י ואמחז"ל מ"ר דכ"י פי' והתיקון הוא בחי' יו"ד המרמז על בחי' ענוה והכנעה שהיא הקטנה שבאותיות כשמתבונן האדם בבחי' חכמה שבו על בחי' יו"ד שבכל דבר שהוא חיות אלהי המחי' ומהוה אותו כנ"ל אזי יכנע לבבו בלב נשבר ונדכה ויהיה בבחי' ד"ך וישכון עליו אור ה' כמאה"כ אני אשכון את דכא פי' שבבחי' יו"ד יעשה א"ע ד"ך ויכה עם היו"ד הד"ך כזה יוד פעמים ד"ך עולה גימ' עמלק להמתיק בחי' עמלק גימט' בחי' מ"ר ונעשה מן מ"ר דכ"י פי' שהמתיק בחי מ"ר בחי' דינים גזירות קשות הנמשך מן עמלק גימ' מ"ר המתיקם ע"י אותיות דכ"י ר"ל י' פעמים ד"ך ונתמלא שבת ע"י שנעשה אסתי"ר