עצי חיים על התורה צג

להם נס, וקשה היתכן על כלל ישראל שאין להם זכות. וי"ל עפי"מ שאמרו חז"ל אין ישראל ניזונין אלא בזכות האמונה היינו דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא רק בזכות האמונה מגיע להם שכר טוב בעוה"ז וכמ"ש וצדיק באמונתו יחי' היינו בעוה"ז. וז"ש מה זכו ישראל שיעשה להם נס דהא בעד שום זכות ליכא שכר בהאי עלמא ואמר לו השי"ת בהוציאך וגו' תעבדון את האלקים וגו' ר"ל שיקבלו עליהם עול מלכות שמים מה שכולם שמעו מפי הגבורה אנכי ולא יהיה לך על ההר הזה וזהו האמונה ומגיע עליהם שכר בעוה"ז להוציאם ממצרים בשכר האמונה (ועי' מ"ש בזה בשירת הים). וזש"ה בא אל פרעה דמשמע אשר השי"ת יהיה עמו ולכן לא נאמר לך אל פרעה שילך לבדו כ"א בא דמוסב על מה שאמר למעלה שאמר משה מי אנכי וגו' ועל מה שאמר וכי אוציא היינו מפני מה זכו ישראל שיעשה להם נס וכנ"ל דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא על זה אמר וידעתם כי אני ה' והיינו בשכר האמונה מגיע להם שכר בעולם הזה. א"י בא אל פרעה וגו' עפימ"ש בישועת יעקב סי' תרפ"ב לפרש הפ' אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאוד ואי' במדרש הכל יודעין שאנכי מגן לך. הכוונה בזה כי אחז"ל שאם עושין לאדם נס מנכין לו מזכיותיו דכתיב קטנתי מכל החסדים וגו', אמנם כשהנס מפורסם עד שהכל יודעים שמאת ה' היתה זאת ועי"ז נתקדש שמו ית' בעולם א"כ לעומת מה שמנכין לו מזכיותיו נוסיף לו זכות חדש מה שע"י נתקדש שמו בעולם. וז"ש אל תירא אברם מכח לכיון זכות שהרי הכל יודעין שאנכי מגן לך נתקדש שמו ע"כ שכרך הרבה מאוד עכ"ד. ועם זה נבון מה שא"ה לעיל בסוף כל מכה שהביא הקב"ה על המצרים למען תדע כי אין כד' אלקינו, כי אני ה' בקרב הארץ כיון דהאותות והמופתים הם נסים לישראל ונקמה באויביהם וא"כ יש לחוש לנכיון זכות אבל בזה שנתקדש שמו ית' וכל יושבי תבל הכירו וידעו כי לה' הארץ א"כ נתוסף עי"ז עוד זכות חדש וע"כ אין כאן נכיון זכות. וזש"ה בא אל פרעה כי משה דימה בדעתו אשר יתכן וטוב ומועיל יותר הי' אם פרעה יאבה לשלוח את בנ"י מארצו לא ע"י אותות ומופ' שהם נסים שלא כדרך הטבע כדי שלא יגרע חלקם ע"י נכיון הזכיות ואמר לו הקב"ה אשר בא יבא אל פרעה להרבות האותות ושכרם לא יקופח כי אני הכבדתי את לבו' ולמען תספר באזני בנך וגו' וידעתם כי אני ה' וא"כ הרי מכח המופתים יודע שמו ית' בעולם ונתוסף עי"ז זכות מחדש בזה שיתרבה כבוד שמים. ולמען תספר באזני בנך וגו' וידעתם כי אני ה' יתבאר עפימ"ש בייט"פ במאמרי חנוכה דמי שעושין לו נס בנדבה ומתנת חנם צריך לתת שבח והודאה לבלי היות כפוי טובה משא"כ מי שפורעין לו ממה שמגיע לו מהדין א"צ ליתן הודאה כי את שלו הוא נוטל לכן לא אמרו האבות שירה כי נטלו בזרוע ובדין שיעשה להם נס משא"כ ישראל בשעה שיצאו ממצרים הי' ערום וערי' בלא מצות ומע"ט לכן אמרו שירה על הים עיי"ש וכן מבואר ביש"מ פ' וישב מדברי הירושלמי עיי"ש. וז"ש עתידין ישראל שיאמרו שירה לעתיד לבא עפימ"ש האלשיך ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה היינו כי הפדיון יהי' בתורת צדקה וגם אם ח"ו אינם ראוים יעשה הקב"ה עמנו צדקה, וע"כ יאמרו שירה כי בנס הבא בתורת צדקה ונדבה צריך לתת שיר ושבח והיינו ג"כ דכתיב בשוב ה' את שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל היינו שיגילו וירננו לפני ה' בשבח והלל כיון שהוא בנדבה צריך לשמוח לפני ה' לבלי היות כפוי טובה. וז"ש ולמען תספר וגו' היינו כי יספרו ויהללו הודו משום שהגאולה הי' בתורת חסד ונדבה ואז וידעתם כי אני ה' מלא רחמים אשר החסד שעשה ה' עמנו הי' רק ברחמים. עד מתי מאנת לענות מפני וגו' יתבאר בפ' בשלח עה"פ וירא ישראל את היד הגדולה.