עצי חיים על התורה ט

אמר ריב"ל תשעה ועבד מצטרפין לעשרה מיתיבי מעשה בר' אליעזר שנכנס לביהכנ"ס ולא מצא יו"ד ושחרר עבדו והשלימו לעשרה שחרר אין לא שחרר לא תרי אצטריכו שחרר חד ונפיק בחד והיכי עביד הכי והאמר רב יהודא כל המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר לעולם בהם תעבודו לדבר מצוה שאני, ופריך מצוה הבאה בעבירה היא ומשני מצוה דרבים שאני ומסיק שם דלית הלכתא כריב"ל עייש"ב. והנה י"ל דאפי' לריב"ל דס"ל תשעה ועבד מצטרפין מ"מ מודה כיון דלא הי' עשרה מישראל ג"כ שייך משה"כ מדוע באתי ואין איש כיון דעכ"פ איש אחד מישראל הי' חסר לעשרה אע"ג דלא שייך לקרות עליהם קראתי ואין עונה כפירש"י שיעור שיוכלו לענות קדושה מ"מ מקרי ואין איש כיון דחסר איש פרטי מישראל וכה"ג כתב בס' טיב גיטין בגיטין דף ל"ח דאם רבו השיאו אשה וכן בהניח לו תפילין דכופין את רבו לשחרר' וקודם השחרור כבר הי' ראוי לצירוף עשרה מ"מ אסור בבת חורין קודם השחרור וכן י"ל בתשעה ועבד דאע"ג דראוי לצירוף עשרה מ"מ שייך לומר מדוע באתי ואין איש. וגדולה מזה איתא בטו"ז יו"ד סי' א' סק"ב דעבד משוחרר אעפ"י שהוא כישראל גמור מ"מ הי' ראוי לומר דאינו ראוי להיות שוחט עיי"ש מה שהביא בשם המדרש. ויש להעמיס זה בלשון הפ' מדוע באתי ואין איש הכוונה שהי' שיעור לענות קדושה בהצטרפות עבד לעשרה מ"מ איש אחד ישראל פרטי חסר ואמר עוד קראתי ואין עונה כלומר מכש"כ דכועס ח"ו אם אין כאן אפי' לענות קדושה כגון שחסר יותר דאפי' אם מצטרפין עבד ג"כ אין עשרה. ובזה נ"ל ליישב קושי' העולם דבמס' גיטין דף ל"ח מביא ג"כ הגמ' הך מימרא דר"י א' שמואל כל המשחרר עבדו עובר בעשה ומקשו בגמ' ממעשה דר"א ומשני מצוה שאני ולא מקשה בגמ' שוב כמו שהק' בברכות והא מצוה הבאה בעבירה ומשני שם מצוה דרבים שאני והיא תמי' רבתי בשינוי הסוגי' בגיטין ובברכות ועי' בנוב"י קמא בסופו מ"ש שם לת' בשם חתנו. ולהנ"ל יש לומר דהנה המפורשים כתבו הטעם בעשה דקיי"ל דדוחה לא תעשה אע"ג דל"ת חמירא דהא עונשין עלי' מלקות ובעשה אם לא קיים אין מענישין. וכתבו משום דעשה מקיים בקום ועשה אבל לא תעשה שב ואל תעשה היא ומשו"ה קיל מעשה. והא דאין עשה דוחה עשה היא משום דשניהם הם בקום ועשה ועל שניהם אין מלקין עליהם ולפי"ז י"ל דמשו"ה שחרר ר"א עבדו כדי להשלימו לעשרה אע"ג דשניהם מ"ע הם ואין עשה דוחה עשה אך כיון דעל מצות השלמה לעשרה מענישין עלי' כמו דאיתא שם ולא מצא עשרה מיד כועס ואי' במס' מנחות דף מ"א דאמר לי' מלאכא לרב קטינא דעל ביטול עשה לא מענישין רק בעידן רותחא. וא"כ כיון דעל צירוף עשרה כועס הוי כעידן רותחא ומענישין עלי' משו"ה הוי האי מצוה עדיף ודוחה מצוה דלעולם בהם תעבודו. ומשו"ה בגיטין דמשני הגמרא מצוה שאני לא פריך והא מצוה הבאה בעבירה דהא עשה דהשלמה היא חמור ודוחה עשה דלעולם בה"ת וליכא עבירה אבל בברכות שם פריך שפיר והא מהב"ע היא דהא התם מסיק תרי אצטרוכי שחרר חד ונפיק בחד וא"כ גם לאחר ששחרר האחד הי' רק תשעה ועבד וכבר כתבתי דתשעה ועבד אע"ג דמצטרפין מ"מ קרינא בי' מדוע באתי ואין איש וא"כ גם לאחר השחרור דהי' בכדי לענות קדושה מ"מ איכא כעס כנ"ל וא"כ מענישין גם אעשה וממילא דעשה דלעולם בהם תעבודו חמורה כמו עשה דהשלמה דהא בעידן רותחא מענישין אעשה וא"כ קשה שוב דאין עשה דוחה עשה ומשו"ה פריך והא מהב"ע הוא והא"ש דבגיטין לא מקשה הגמ' והא מצוה הבאה בעבירה משום דקאי לפי המסקנא דתשעה ועבד אין מצטרפין וא"כ לא הי' מעשה דר"א אלא בחד וכששחררו אע"ג דעבר אעשה דלעולם בה"ת מ"מ ליכא כעס דהא יש עשרה ישראלים לאחר השחרור וע"כ דחי עשה דצירוף עשרה את העשה דאסור לשחרר כיון דעשה דצירוף עשרה חמיר דע"ז מענישין. אבל בברכות דמיירי אליבא דריב"ל דתרי אצטרוכי וא"כ גם אעשה דשחרור איכא עונש ושניהם שוין בחומרתן ומשו"ה פריך שפיר והא מצוה הב"ע וע"ז משני בגמרא מצוה דרבים שאני היינו אע"ג דשניהם שוין לענין עונש מ"מ זה עדיף כיון דהיא מצוה דרבים. והנה לפי דברי הגמ' דמצוה דרבים עדיפא ודוחה עשה. נלע"ד לומר בהא דכתב הרמ"א בש"ע או"ח סי' תרפ"ב שכח על הנסים בברכת המזון יאמר הרחמן הוא יעשה לנו נסים וכו' והתבו"ש