עצי חיים על התורה נד

העושר אשר הי' ליעקב רק מאת ה' היתה זאת כמאה"כ לולי אברהם אבי וגו' כי עתה ריקם שלחתני וע"כ בטוח הי' יעקב אבינו ע"ה שהעושר לא יזיקנו להטותו לדרך עקלתון כיון שבא לו מאת ה' ולא מפאת המזל, וזש"ה עם לבן גרתי הוא לבן הארמי ועכ"ז ויהי' לי שור וחמור וגו' ע"כ הוא רק מאתו ית"ש ולא ע"י הטבע וע"כ ותרי"ג מצות שמרתי שלא תטהו לצד השמאל לסור מאחרי ה' כיון שבא לו מאת ה' ומאתו לא תצא הרעות רק כלו טוב. א"י עפימ"ש ביש"מ פ' ויקרא בטעם הקרבנות אם אדם חטא בהמה מה חטאה וכ' דעיקר שישים החוטא אל לבו מה זה שבשביל שחטא ישחט הבע"ח וישרף על לא חמס בכפו ואף אם הבע"ח אין לו יכולת לעמוד כנגד מ''מ איך לב האנושי יסכים בזה לעשות עול כזה רק התירוץ ע"ז כי כן ראוי להשתעבד הפחות לנכבד והיינו הפחות במדרגה למעלה במדרגה ומזה יתעורר ללמוד ק"ו וב"ב של ק"ו ומה אם הבע"ח לנגד האדם כך על אחת כו"כ האדם לנגד ממ"ה הקב"ה שאינו אף כבעה"ח לנגד האדם אף חלק א' מני אלף רק כאפס ואין מכש"כ שצריך האדם להשתעבד בכל גופו ונפשו לנגד ממ"ה הקב"ה ועי' בפ' צו שפי' בזה ג"כ מאמרם ז"ל בברכות נ"ה שלחנו של אדם דומה למזבח דר"ל ע"י ששוחט בהמות ועופות למאכלו ע"כ מטעם השתעבדות הפחות להנכבד א"כ מזה יקח הק"ו הנ"ל לעצמו להשתעבד לרוממות הבורא יתעלה עכ"ד. וז"ש עם לבן גרתי ר"ל ששמרתי תרי"ג מצות ויהי לי שור וחמור ר"ל מה שהשור וחמור היא לי לכל צרכי להשתעבד בם ולא נבראו אלא לשמשני והיתכן שהבע"ח יהא מוכרח לשעבד בגופו לאדם על חנם בלי דבר ע"כ מטעם כי כן ראוי להיות משועבד הפחות לנכבד וע"כ מזה אני דן הק"ו לשמור מצותיו של השי"ת כנ"ל. (ועי' מ"ש פ' קרח עה"פ אל תפן.) עם לבן גרתי פירש"י לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך. י"ל דהנה בברכת יצחק נאמר ויתן לך הא' ויל"ד דהא א' משמע דין ויותר נראה דהוב. ויתן לך ה' דהוא משמע רחמים, ונראה עפי"ד רבינו הקדוש מו"ה דוב זצוק"ל לפ' משוך חסדך ליודעיך א' קנא ונוקם עפ"י משל למי שהי' אהוב וחביב בעיני המלך ואח"כ הרים יד במלך ובכבודו ונגמר דינו ליסרו ולהכותו ויען המלך כי נכמרו רחמיו על אהובו מה בצע כי נהרגהו או נכהו א"כ תהי' יראה הכרחית מכח יסורי עונש ולא בזה בחרתי, לכן אמר המלך לגדלו ולרוממו להושיב את כסאו מעל השרים ובזה עצמו יבוש ויכלם ויאמר בלבו מה עשיתי נגד מלך מוחל וסולח וטובה מרדות א' בלבו של אדם יותר מכמה מלקיות וז"ש משוך חסדך ליודעיך א' קנא ונוקם, ובזה פי' אאזלה''ה בייט"ל פ' פנחס השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בנקמו את נקמתי בתוכם בתוך לבבם עכ"ד, וז"ש ויתן לך הא' דמשמע דין היינו רק עד"ז ענש יענש במה שהקב"ה ישפיע לו מטובו ולגדלו ולרוממו ועי"ז יתן מרדות בלבו להכניע א"ע לפני ממה"מ ויחשב לפניו כעונש הבא ממדת א' וא"כ לפ"ז במה שנתברך יעקב הוי גביר לאחיך היא ג"כ עד"ז כדי שיהי' נכנע בלבו יותר וע"כ אמר יעקב לאמור לעשו אינך כדאי לשנוא אותי על ברכת אביך דבזה יכניע א"ע על שגדלו המלך וע"כ אמר עם לבן גרתי לא נעשיתי שר וחשוב בעיני עצמי אע"פ שהי' לי שור וחמור וגו' דהא אדרבה בזה השפיל עצמו יותר על כל הטובה שנעשה לו עוד יהי' לו בושה מאת המלך רחום וחנון וא"כ אין כדאי לשנוא אותי באופן זה על הברכות. קטנתי מכל החסדים וגו' פירש רש"י נתמעטו זכיותי וכו'. והק' המפו' על ענין היראה והא כל דיבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפי' על תנאי אינו חוזר, ונראה עפ"י שאמרו חז"ל (חולין ד' ז') ההיא אתתא דהוי קא מהדרא למשקל עפרא מתותי כרעא דר' חנינא א"ל שקלי לא מסתייע מלתא אין עוד מלבדו כתיב (ואפי' כשפים) ופריך והא אר"י למה נקרא שמו כשפים שמכחישין פמליא של מעלה ומשני שאני ר"ח דנפיש זכותי' עכ"ד הגמ'. והנה ידוע דעשו כחו רב בטומאה ושרו של עשו הוא ס"מ ראש הקליפות וע"כ נקרא איש שעיר