עצי חיים על התורה נא

ועכ"ז אתה עתה ברוך ה' והבן עכ"ד ודפח"ח עיי"ש ועפ"י הדברים האלה ית' הפ' ושבתי בשלום פי' רש"י שלם מן החטא כי הלשון בשלום משמע שהוא בשלימות גמור כנ"ל והי' ד' לי לא' ירצה כי ה' יהי' עמדי היינו שיהי' בחיים חיותו וקשה אם כבר השלים נפשו להיכן אריכות ימים לו וכדברי הרמב"ם הנ"ל וע"ז פירש"י שלא ימצא פסול בזרעו היינו לגדל בניו לתורה ועבודת הי"ת לנטוע בהם נטע נעמן ולא לעבודת עצמו כ"א להשפיע מטובו לזולתו לבניו אחריו וגמר אומר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך רומז למצות צדקה כנ"ל בשם האלשיך שיוכל להשפיע לזולתו והיינו כנ"ל שיהי' בחיים כדי להטיב מטובו לזרעו אחריו והבן. ושבתי בשלום אל בית אבי וגו' וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, ודקדקו המפו' מה הוא הרבותא ליעקב שיתן מעשר, וגם למה רק זה בחר לו יעקב לנדור נדר לה' שיתן מעשר. ונראה עפימ"ש בס' אגרא דפרקא בשם כתבי מוהר"ש ז"ל על הא דאמרו חז"ל המבזבז אל יבזבז יותר מחומש דהוא דוקא במי שלא חטא ונותן צדקה לקיים מצות צדקה אז יש לה שיעור וגבול משא"כ מי שחטא ונותן צדקה להמשיך ע"ע אור נערב אין לדבר שיעור וכל אשר יש לו יתן בעד נפשו, ובזה פי' כ"ק אאמו"ר זלה"ה בקדיו"ט פ' תרומה המדרש ושמחת בכל הטוב אין טוב אלא תורה לכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר, דהנה אמרו ז"ל בראתי יצה"ר בראתי תבלין וזו התורה וזולת זאת א"א להנצל מהיצה"ר שלא יחטא וא"כ ע"י התורה אינו מחויב ליתן יותר מכפי שיעור הקצוב מעשר או מצוה מן המובחר שני עישורין אבל זולת התורה א"א שלא יחטא א"כ אין לדבר שיעור כי כל אשר לו יתן בעד נפשו וזה אמרו במדרש אין טוב אלא תורה שיוכל להנצל ע"י התורה שלא יחטא ע"כ משה מזהיר לישראל עשר תעשר כי די בזה לקיים מצות צדקה עכדה"ק. ובזה י"ל המדרש ריש הפרשה מאין יבא עזרי אליעזר מה כתיב בי' וכל טוב אדוניו בידו אני אין בידי לא נזם וכו' ר"ל כיון דקודם הליכתו לחרן הי' יושב ועוסק בתורה בבית עבר והתורה מגינא ומצלי מן החטא ולא הי' ירא לנפשו שמא יחטא כי התורה היא תבלין להכניע היצה"ר אבל אח"כ כשהלך משם במה ינצל מן היצה"ר וגם אם הי' בידו כסף וזהב כמו שהי' לאליעזר הי' נותן צדקה להמשיך ע"ע אור כערב מבחי' סובב כ"ע אבל כיון שאין בידו במה לחונן דלים וגם מביהמ"ד הי' צריך לעקור מקומו ובזה הי' לו יראה ופחד שלא ילכד ברשת היצה"ר וחזר ואמר עזרי מעם ה' היינו אשר ה' יהי' עמו ובזה יהי' נשמר מהחטא כאמרם ז"ל (שבת נ"ו) כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שנ' וה' עמו אפשר שכינה עמו וחטא בא אל ידו ע"ש וזש"ה ושבתי בשלום אל בית אבי והי' ה' לי לא' ויל"ד אמרו לי לא' דהא בודאי ה' הוא הא' וי"ל עפי"מ שפירש"י בשלום שלום מן החטא שלא אלמד מדרכי לבן ואמר הכ' במה יהי' שלם מן החטא היינו ע"י מה שה' יהי' עמו ולכן אמר ה' לי שיהי' עמו וכיון דהשכינה עמו אין חטא בא על ידו והנה לפי הנ"ל דע"י התורה שהוא מגינא ומצלי מן החטא די לקיים מצות צדקה כשיעור הקצוב מעשר או למצוה מן המובחר שני עישורין וזשה"כ דבזה שיהי' שלם מן החטא ע"י מה שהשכינה עמו ולכן וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך היינו כי יהי' די במעשר או שני פעמים מעשר דעשר אעשרנו רומז לחומש דהוא מצוה מן המובחר. ונתן לי לחם לאכול וגו' פירש"י שלם מן החטא נ"ל השייכות זל"ז עפימ"ש ביש"מ פ' עקב לפ' ה' רועי לא אחסר, עפ"י הגמרא קידושין פ"ב ראית מימך חי' ועוף מתפרנסין שלא בצער אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי, דהנה העיקר האדם הוא הנשמה א"כ אם עושה רצון קונו איננו חסר מרמ"ח איבריו ושס"ה גידיו והיינו ה' רועי בזמן אשר לא אחסר שאיננו חסר בעצמותי והבן עכ"ד הק' וז"ש ונתן לי לחם לאכול וגו' היינו שיתן לי פרנסתי די סיפוקי שלא בצער בזמן ושבתי בשלום שלם מן החטא היינו שאברי' וגידי' יהי' שלמים בלי מחסור ואז היא בטבע הבריאה ומטובו לזון בריותיו כמו שהוא הק"ו מחי' ועוף, ועפ"י האמור יתבאר ג"כ דברי המדרש רבנן אמרו על הפרנסה לא השיבו ועל הכל השיבו אם יהי' א' עמדי אמר