עצי חיים על התורה מג

אדם יכול ליטול את השם כמו יצחק שהתפלל בשדה כיון דהטעם הוא ש צ ר י ך ל ה ת פ ל ל ב מ ק ו ם צ נ ו ע ו ת כדי שיהי' עליו אימת מלך והנה יצחק הי' לו מדת היראה והפחד מכל האדם אשר ע"פ האדמה כדכתיב ופחד יצחק לכן גם בהיותו בשדה הי' לו יראה מאת רוממותו ית"ש אבל לא כן בשאר האדם הלואי שיהי' עליו אימת מלך אם מתפלל במקום צנועות וע"כ אין להתפלל במקום פרוץ כדאי' בגמ' עכ"פ נשמע דבשדה אינו חל אימת מלך כי אם במקום מוצנע והנה כתיב (ישעי' כ"ט) יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי' יראתם אותי מצות אנשים מלומדה ונשמע מזה דאם היראה אינה באמת ממעמקי הלב ומקרב איש אז גם מה שידבר בפיו לכבוד המקום אינו רק משפה ולחוץ ולבו רחוק ממנו ית"ש, וז"ש ויהי עשו איש יודע ציד פירש"י לצוד ולרמות את אביו בפיו וכו' כסבור אביו שהוא מדקדק במצות ואמר הכתוב אשר לכן מה שדבר בענין איזה מצוה הי' רק במרמה ולא הי' פיו ולבו שוין מחמת שהי' לו מיעוט יראה ויעקב איש תם פירש"י כלבו כן פיו ר"ל כאשר בשפתיו כבד את ה' כן בלבו הי' צפון ליראה את השם הנכבד והנורא וזהו מפני שהי' יושב אהלים במקום מוצנע ועל כן הי' עליו אימת מלך ממ"ה ולבו נשא אל ה' יושב בשמים והנה יצחק אהב את עשו כי ציד בפיו ר"ל כי יצחק חשב על עשו בשבתו בכל עת בשדה היא מפני שגם עשו בא למדרגה כאשר יצחק אשר אין צריך להתעוררת ליראת השם ולכן הוא יושב בכל עת בשדה וא"כ אם הוא ביראה גדולה כ"כ אשר א"צ לשום התפעלות למדרגת היראה ובודאי אשר גם מה שידבר בפיו היא ג"כ בלבו ופיו יחדיו הם תמים למעלות השי"ת וע"כ אהבו כי ציד בפיו חשב שכל דבריו בודאי לשמים ורבקה אוהבת את יעקב כי הבינה אשר יעקב יושב באוהל מוצנע לכן פיו ולבו שוים ביראת ה' אבל עשו איש שדה יושב במקום פרוץ דבריו הי' לרמות ולבו רחוק מן השי"ת והבן. ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו וגו' ופ' הת"א ארי מצידי הוי אכיל וצ"ב גם להלן מי איפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואכל מכל וגו' וקשה הל' מכל ועיי' רש"י ונראה דהנה קודם חטא העגל הי' עבודה בבכורים ויתכן דיצחק לא אכל בשר כי אם מה שהקריב שלמים לה' ע"י עשו שהוא הבכור וכהן הי' קודם שמכר הבכורה ליעקב (וכן אי' בס' נחלת בנימין הובא במעשה רוקח פ' ויקרא דהאבות לא הי' אוכלים בשר תאוה דאז הי' היתר הבמות כמו במדבר עיי"ש) וז"ש ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו של יצחק היינו שהוא הביא את יצחק לאכול מן הקדשים ואכילת קדשים קלים מצותן באכילה ועל כן אהבו אביו וז"ש מי איפוא הצד ציד וגו' כיון שאינו עשו שהוא הבכור א"כ לא אכל מן הקדשים והיינו שאמר ואכל מכל מן הכל אפי' ממה שלא נקרב ממנו החלב ודם לה'. ויזרע יצחק בשנה ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ה'. ופירש רש"י אומד זה למעשרות הי', וקשה דאמאי לא הביא המקרא כמה הוציא לו הזריעות וממילא ידעי' עפ"י חשבון כמה הי' למעשרות דמאי נפקא לן המספר למאה דהרי העיקר בא ללמד ברכותיו כמה הי' עוד קשה דלכאורה הי' צ"ל קודם ויברכהו ה' ואח"כ וימצא מאה שערים דהא משום מה מצא מאה שערים בשביל ברכת ה' והו"ל להקדים העלול להעילה והמסובב להסיבה כדרך שכ' בכל מקום. והנ"ל עפ"י דאי' בתפלה למשה (תהלים י"ח) בצר לי אקרא ה' ר"ל בצר לי אקרא רק לה' ומפרש ואל אלקי אשוע כ"ל מה שנוגע לו כאמרם המתפלל בעד חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה וע"כ ישמע מהיכלו קולי ושועתי ר"ל מה שנוגע לי עכ"ד, וכן פי' בסה"ק אני לדודי אם כל כוונתי היא לא בעבור עצמי בשבילי הנוגע לי כ"א רק לדודי זה הקב"ה ר"ל מה שנוגע לכבודו ית"ש אז דודי לי הקב"ה יפנה אלי ויעשה רק למעני להנאתי ולטובתי, וזש"ה ויזרע יצחק וימצא בשנה ההוא מאה שערים ואומד זה למעשרות הי' ורמז הפ' כי