עצי חיים על התורה מא

דיוקנו של אביו ואם חלילה יחטא יאבד צורתו ודמותו הדומה לאביו עכ"ד ז"ל ולע"ד י"ל בדרך אחר קצת, דמות דיוקנו של אביו, עפי"מ שאמרו חז"ל בקידושין יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום וכו' בראתי יצה"ר בראתי תבלין התורה, ואם אבן הוא נימוח עיי"ש ולפי"ז י"ל דמשום שיצרו של אדם מתגבר לפיכך לעשות צרכיו נכנס אלא שאח"כ הצילו התורה שהיא ניכרת עליו ע"י דיוקנא של אביו היינו סתרי תורה ורזין דאורייתא שמסר לו אביו ועי"ז פירש מעבירה. וזה שאמר הכתוב גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו היינו לפי שהוא חכם וגם כשנולד הי' חכמתו ניכרת בו ע"י השרטוטין וע"כ תיכף גיל יגיל אבי צדיק דהא חכמתו ניכרת בו וזה שיעמוד לו לאחר כן להיות צדיק ולהצילו מעבירה דהתורה מגינא ומצלי מעבירה כנ"ל, ומביא המד"ר הפ' הזה הכא במשאה"כ אברהם הוליד את יצחק ופירש רש"י צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם ומזה הקלסתר פנים שהי' לו ליצחק דומה לאברהם והי' לו הסימנים והשרטוטין שראוי לקבל חכמה וע"כ תיכף נקרא ילד חכם ארי בר חכי הוא לי' מפני שהי' לו דיוקנא של אברהם אביו וגם כן הוא צדיק דהא התורה מגין ומציל מן היצר הרע והבן. ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו וגו' ויעתר לו ה' פירש"י ולא לה שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע לפיכך לו ולא לה להבין אמרו לנוכח אשתו, גם להבין המד' ששפך תפלות בעושר. ואפ"ל בפשיטות עפי"ד הגמ' (ברכות ז') צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו צדיק בן רשע, רשע וטוב לו רשע בן צדיק, רשע ורע לו רשע בן רשע. נמצא לפי"ז דלבן צדיק לעולם טוב לו אף אם הוא רשע ולבן רשע לעולם רע לו אף אם הוא צדיק וע"כ הוצרך יצחק להתפלל לנכח אשתו (בשביל אשתו כפי' המפו') דייקא כי היא היתה בת רשע שלא יחשב לה מעשה אבותי' ויעתר לו ה' בזכותו דייקא לפי שאינו דומה תפלת צב"צ לצדיק ב"ר דלבן צדיק לעולם טוב לו כאמור, וז"ש המד"ר ששפך תפלות בעושר בבחי' עושר כמו שמצינו דלבן צדיק טוב לו והיינו שנתברך בעושר כי נחשב לו לצדקה לטוב לו גם שיתברך בבנים. ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר א"כ למה זה אנכי ותלך לדרוש את ד' הדקדוקים ידועים מבלי צורך לפורטם, ולענ"ד עפי"מ שאמרו ז"ל (בב"ב ט"ז) אמר רבא בקש איוב לפטור את העולם כלו בדין אמר רבש"ע בראת שור פרסותיו סדוקות בראת חמור פרסותיו קלוטות בראת צדיקים בראת רשעים מי מעכב על ידך ומה אהדרו לי' חבריו לאיוב ברא הקב"ה יצה"ר ברא לו תבלין תורה ועי' בחא"ג שפי' דברי הגמ' דאיוב כפר ואמר שהאדם הוא מוכרח במעשיו בתולדתו ובטבעו ולזה אמר ולקח הדמיון מב' בריאות הפכיים בראת שור שהוא מבחר שבמינים שפתח בו הכתוב תחלה בטהורים ובראת חמור שהוא השפל שבמינים מצד חומרו שעי"כ נקרא חמור והשור לא ישובח והחמור לא יגונה לקבל שכר או עונש כיון שכל אחד מוכרח מצד טבעו מיום הבריאה כ"כ בראת צדיקים ובראת רשעים שכך יהי' מצד בריאתם והם מוכרחים על מעשיהם ואין ראוי שיקבל הצדיק שכר והרשע עונש, ואהדרי' לי' חבריו שהדבר תלוי בך שברא הקב"ה יצה"ר באדם שע"י נעשה רשע אבל נתן ביד האדם תבלין שהיא התורה לבחור בטוב עיי"ש בדבריו כי נעמו (ועי' מש"כ בפ' וילך) ועפי"ז ישל"פ הגמ' אם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו פשפש ולא מצא יתלה בבטול תורה והקשו המפורשים הלא מי האיש אשר יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאי ומקרא מלא הוא האנוש מא' יצדק ואם מעושהו יטהר גבר וכהנה כ"פ, וגם דמשמע דעון ביטול תורה קל הוא, ולפי הנ"ל יתבאר דפשפש ולא מצא ר"ל שלא מצא דעל העונות יתחייב עליהם עונש כטענת איוב כיון שהאדם מוכרח במעשיו על טבעו מצד הבריאה וההכרח לא יגונה וע"כ אמר בגמ' יתלה בביטול תורה ר"ל דע"י התורה יוכל להתגבר על יצרו וא"כ תלוי בבחירתו לבחור בטוב ע"י התורה. וזש"ה ויתרוצצו הבנים בקרבה, כשהי' עוברת על פתחי תורה יעקב מפרכס לצאת ועל פתחי ע"ז עשו מפרכס לצאת ותאמר א"כ היא טבע צדיקים וטבע רשעים, למה זה אנכי מה גבר בגוברין למה נתייחדתי משאר נשים ומהולל במעשים הלא הטבע היא כך והאדם מוכרח על מעשיו ע"כ