עצי חיים על התורה לה

והבחירה שיהי' כל הפעולות נעשים ע"י התעררותא דלתתא והי' בהכרח שגם בראשית הבריאה יהי' ע"י התעררותא דלתתא כי היסוד הוא שורש הכל ע"כ נמלך בנשמותיהם של צדיקים תחלה ר"ל כביכול שיער בחכמתו ית"ש איך שיהי' לו תענוג מעבודת ישראל אחר הבריאה וזה הי' מספיק להתעררותא דלתתא כיון שהי' מוכנים לצאת אל הפועל נמצא מה שכל אחד ואחד מישראל עושה איזה מצוה כעת מניח תפילין ומתעטף בציצית זה הי' במע"ב בבחי' אתערותא דלתתא עכ"ד ז"ל, ובזה פירשתי בפרשת משפטים מה שאמרו חז"ל בפרקי אבות בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא כדי להפרע מרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, ויש להבין האיך הוא קיומו ואבדו של העולם ע"י מעשה בני אדם, ולהנ"ל יתבאר כיון דכל מעשי בני אדם לטובה הי' בראשית המחשבה להתעררותא דלתתא ובכח זה נברא העולם וא"כ מי שהוא רשע מאבד את העולם ח"ו כיון שע"י מעשיו נחסר ח"ו האתעררותא דלתתא ולהיפך ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם דהא פרי צדקתם עמדה בתחלה לאתעררותא דלתתא, ובזה יש לפרש הפ' אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ודרשו חז"ל באברהם ר"ל דנברא העולם בשביל אברהם והיינו משום דאחד הי' אברהם בדורו שהכיר שמו בעולם לעשות רצונו ית"ש א"כ הוא לבדו במעשיו הי' להתעררותא דלתתא, וזש"ה ויקרא שם בשם ה' אל עולם דהנה פירש"י ויקרא שם בשם ה' ע"י אותו אשל נקרא שמו של הקב"ה א' לכל העולם, ר"ל דמשו"ה נקרא אל עולם כיון דהוא הודיע טבעו של הקב"ה בעולם ועי"ז הי' קיום ומצב לכל העולם דמעשי הצדיקים זהו הכח והאתעררותא דלתתא להיות נברא העולם ועי"כ ע"י אותו האשל נקרא שמו של הקב"ה אל עולם. וירא את המקום מרחוק ובמסורה דין ואידך מרחוק ה' נראה לי, יתבאר עפי"ד הפנים יפות פ"ז שעיקר הנסיון שהקב"ה מסלק עזרו ממנו כמשחז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו וכו' אלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו וז"ש לך לך כמו שפרש"י בפ' שלח לך לדעתך ר"ל בלא עזר עכ"ד ויש לפרש מה שפירש"י עוד שם שלח לך לדעתך וכו' חייך שאני נותן להם מקום לטעות, וקשה הא אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ולהנ"ל י"ל דהמקום לטעות אם הקב"ה מסלק עזרו ממילא לא יכול לו וזהו המקום לטעות, ובזה כבין אמרו קח נא ופירש"י אין נא אלא לשון בקשה אמר לו בבקשה ממך עמוד לי בזה הנסיון שלא יאמרו הראשונות לא הי' בהם ממש ויש להבין אמאי נאמר לו בלשון בקשה ולא בלשון צווי גם מדוע אם לא יעמוד בנסיון זה יאמרו שגם הראשונות אין בהם ממש ונראה לומר דהנה הא דהקב"ה עוזרו היינו משום שכל המצוה אשר קדשנו וצונו לעשות וכיון דיצרו של אדם מתגבר עליו וקשה לעמוד כנגדו ע"כ הקב"ה עוזרו כיון דהשי"ת ברצונו כביכול אשר נקיים כפי מצותיו ממילא הוא הנותן כח וחיל ועזר שנוכל לקיימם אבל במה אשר האדם רוצה לעשות גם מה שלא בא אליו הצווי מאתו ית"ש רק מעצמו נתעורר לעשות מצוה א"כ למה יהי' בעוזרו כיון דאינו מצוה אשר צוה ה' לעשותו וע"כ נסיון דעקידה (אשר לא עלתה על לבו זה עקידת יצחק) לא בא בלשון צווי רק בלשון בקשה וכיון דלא הוי צווי לכן סילק הקב"ה עזרו וזה הי' עיקר הנסיון אבל בנסיונות הראשונות כגון הליכתו מבית אביו או מצות מילה כיון דרצון השי"ת הי' שיעשה מצוה זו והי' מחוייב לעשותו וע"כ הקב"ה עזרו, וזה שפירש"י שלא יאמרו הראשונות אין בהם ממש היינו שלא בכחו גבר על היצה"ר כ"א בעזר השי"ת וע"כ אין בהם ממש אבל אם יעמוד בנסיון העקידה שהי' בלשון בקשה ולא בצווי ואין הקב"ה עזרו זהו הנסיון הגדול ועיקר גדול מכל הנסיונות שהי' לפניו. וירא והנה איל אחר וגו'. עי' ביש"מ שדקדק וכי יצחק איל הי', וזה איל אחר, גם דברי המדרש תנחומא בפ' צו מהו אחר, אחר שראה הקב"ה כי בכל לבבו בא להעלות את יצחק בנו הבטיחו הקב"ה בעת שיעלו בניו עולות, יקבלם מיד, וקשה האיך מוכח המד"ת כן מן תיבת אחר ונראה בהקדם מה שכתוב באוה"ח פ' שמיני במה שאמרו רז"ל כל האומר הקב"ה וותרן יותרו מעיו א"כ אם הנפש החוטאת משפטה היא תמות כמאמר הנביא