עצי חיים על התורה שלט

ולפ"ז י"ל לפמ"ש ביש"מ סו"פ עקב בהפטרה דעושה מצוה ע"י שליח בשכר לא אמרי' בזה מצוה בו יותר מבשלוחו דבשכר הוי ממש כעושה בעצמו דמה שמבזבז ממונו ליתן לשליח הוי כמו טירחא בגופא כמו דמשמע בפסחים דף ד' ע"ב בגמ' שם, וברש"י ד"ה אלא באתרא עכ"ד ז"ל ועי' בטו"ז יו"ד סי' ר"ג סק"ה דיצרו של אדם מתגבר עליו יותר בנתינת ממון מדבר התלוי בטירחא דגופא עכ"ל ועי' מ"ש בענין זה הרבה בפ' וישלח וא"כ י"ל דכמו דבשליח בשכר לא אמרי' מצוה בו יותר מובשליח משום דטירחא דממונא עדיף מטירחא דגופא ה"נ לענין אשלד"ע דהטעם משום דלא טרח בהעבירה בגופי' אבל אם שלח בשכר הוי כעושה בעצמו העבירה דהא דנתן ממונו זהו יותר מאלו טרח בגופא לעשות העבירה, ובזה י"ל דאמר בלק לבלעם אל נא תמנע מהלך אלי כי כבד אכבדך וגו' ר"ל כי אמר בלק פן ירא בלעם לעשות רע מיראת עונש אשר יתנקם מהם שומר ישראל לכן אמר לו שאל יפחד כי הוא המשלח ושלוחו של אדם כמותו ואע"ג דאשלד"ע והשליח חייב מ"מ בשליח בשכר הוי כאלו עושה המשלח בעצמו ולא השליח ועי' בטו"ז או"ח סי' רמ"ז פק"ג לענין עכו"ם המוליך כתב בחנם דאם הוא לתשלומין על איזה טובה שעשה לו הישראל הוי כאלו קבל מעות מישראל ע"ש וה"נ אל תמנע מהלך אלי משום יראת העונש כי כבד אכבדך וזהו כבא בשכרו ובכה"ג י"ל דישלד"ע והשיב לו בלעם אפי' אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב וא"כ ודאי דהוי שליח בשכר מ"מ לא אוכל לעשות מאומה גדולה או קטנה. וזשה"כ להלן פ' מטות ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב ופרש"י בלעם הלך שם ליטול שכר וכו' דהנה קודם שבא ליטול השכר לא הי' ראוי לצרור ולהכות את המדינים כיון דאשלד"ע אבל עכשיו שבא ליטול שכר וכיון שנתנו לו השכר אמרי' דישלד"מ ובאוה"ע על שרוצים לעשות רעה אפילו במחשבה מצטרף למעשה כמבואר בתוס' בקידושין דף ל"ט משם הירושלמי ומשו"ה נתחייבו בעונש וגם בלעם נתחייב בעונש דהא גם הוא הלך מרצונו ומדעת עצמו כפרש"י אח"כ אמר בלעם שמא אפתנו ויתרצה וא"כ הלך גם מדעת עצמו ולא משום שליחות. ויתבאר הכתוב אם לקרא לך אם הקריאה שלך וסבור אתה ליטול שכר אם כן בכה"ג ישלד"ע דבשליח כשכר אפי' לד"ע הוי כאלו עושה המשלח ולא השליח לכן קום לך אתם דבכה"ג מותר לו לילך אתם ואין מגיע לו העונש כי אם להמשלם אותו ועי' במל"מ פ"ב מה' רוצח דגם בדיני שמים לא אמרינן דישלד"ע רק בשוכר אבל בדיבורא לא מחייב, ובזה מיושב שם הא דאמרינן בסנהדרין דף כ"ט דאין טוענין למסית וילפינן לה מנחש הקדמוני דאין טוען לו השי"ת ע"ש והיינו כנ"ל דאין לומר משום דבשכר לא שייך דברי הרב וכו' דהא עושה משום השכר דהא אפי' בשוגג שלא ידע השליח שהוא עבירה וג"כ לא שייך דברי הרב וכו' ואפ"ה אמרי' אשלד"ע לכמה שיטות, ויש מקום להאריך בכל זה ואכ"מ אבל בזה ניחא דמשום דלא טרח בהעבירה לא הוי כעושה העבירה ורק בשכר דהוא יותר מטירחא דגופא. כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב. וי"ל עפ"ד המדרש עה"פ בפ' לך ויאמר אברם ה' א' מה תתן לי וגו' אמר לפניו רבש"ע אם עתיד אני להעמיד בנים ולהכעיסך מוטב לי ואנכי הולך ערירי ולפ"ד המדרש יש להבין סיפא דקרא ויוצא אותו החוצה וגו' ויאמר לו כה יהי' זרעך וא"כ לא השיב לו הקב"ה על מה שאמר א"א פן יוליד בנים שאינם מהוגנים ונראה עפ"ד הגמ' ברכות דף י' א"ל האי צדוקי לברורי כתיב רני עקרה לא ילדה משום דלא ילדה רני א"ל שטי' שפיל לסיפא דקרא דכתיב כי רבים בני שוממה וגו' אלא מאי רני עקרה דלא ילדה בנים לגיהנם כותייכו וכתב אאזזללה"ה ביש"מ פ' תולדות ביאור הדברים עפמ"ש באבני שוהם פ' ויקהל בשם אבן שואב דלכך הי' אמותינו עקרות מפני שאחיהן רשעים היו ורוב בנים הולכין אחרי אחי האם ואך זה כשהלידה הוא ע"פ הטבע בכח הגוף אבל כאן שהי' אמותינו עקרות ובכח הגוף לא הי' להם לידה כלל רק ע"פ נס שוב אין הולכין אחר אחי האם ע"ש והנה כל כנס"י