עצי חיים על התורה שכג

ול"ת וכקושי' הגמ' באמת, וזש"ה אני ה"א ודרשו חז"ל כולכם חייבים בכבודי ר"ל דמשו"ה עשה דמורא לא דחי שבת כיון דאם ידחה שבת יהא אביו עובר על העבירה שעשה בנו והא גם אביו חייב לעשות את השבת והרי אביו רשע וממילא דפטור ממצות כיבוד, ומיושב קושי' התוס' שהקשו מנ"ל דקאי טפי אשבתות מכיבוד או"א ולהנ"ל הא ממילא משמע כיון דאין עשה דכיבוד דוחה עשה ול"ת והא דאיצטריך לאשמעינן דאין עשה דמורא דוחה שבת היינו לאפוקי ממ"ד דעשה דוחה ל"ת ועשה. א מ ו ר אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם דקשה אמר ואמרת למה, וברש"י אמר ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים, ודקדקו דהול"ל שיזהירו גדולים את הקטנים והלשון משמע שהגדולים בעצמן מוזהרים. וי"ל עפ"ד הגמ' קידושין דף ל"ט שכר מצות בהאי עלמא ליכא וכו' ר' יעקב מעשה חזי ומקשה ודילמא מהרהר בע"ז הוי ומשני אי ס"ד שכר מצוה בהאי עלמא איכא אמאי לא אגין מצות עלי' כי היכי דלא ליתי לידי הרהור ע"ש, ומבואר משם דאי שכר מצוה בהאי עלמא הי' מגין המצוה שלא ליתי לידי עבירה, ועי' באוה"ח פ' שלח וביש"מ שם, והנה בגמ' חגיגה דף ג' דרשו חז"ל במאי דכתיב הקהל את העם האנשים והנשים והטף אם אנשים באים ללמוד והנשים באות לשמוע טף למה באו כדי ליתן שכר למביאיהן ע"ש ומוכח מזה דעל מה שמחנכין ומביאין בנים הקטנים למצוה ע"ז יש שכר לפעולתן בעוה"ז, וי"ל דזה הי' טענת פרעה למשה (פ' בא) יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם וגו. היינו דפרעה אמר כיון שאין זכות לישראל לגאל ממצרים קודם הזמן וכמשה"כ וכי אוציא את בנ"י ממצרים ופרש"י מה זכו ישראל וכו' אך במה שמחנכין בנים הקטנים למצוה עי"ז יש שכר וע"כ התחכם פרעה שלא ישלח הטף כדי שלא יהא בידם זכות ושכר שיגאלו קודם הזמן. והנה להנ"ל דבמה שמחנכין הטף יש שכר בעוה"ז וממילא מגין ג"כ להנצל מהחטא כנ"ל, ויתבאר הכתוב אמר אל הכהנים בני אהרן ר"ל עי"ז אשר יזהירו את הקטנים לחנכם לשמור עצמם מכל טומאה בזה ואמרת אליהם היינו משום זה שמחנכים בניהם הקטנים בשכר זאת, גם הם יוכלו להזהר במצוה כיון דעל ידי זה שמחנכין את הטף יש שכר בעוה"ז ומגינא ומצלי שלא יבא לידי חטא. נבילה וטריפה לא יאכל לטמאה בה אני ה' וקשה למה הזהירו הכהנים ביחוד לבלתי אכול נבילה וטריפה, ורש"י פי' לפי דרכו ע"ש, גם למה כתיב הכא אני ד'. ונראה עפ"ד הגמ' מנחות דף מ"ה במאי דכתיב וכל נבילה וטריפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים ומקשה בגמ' כהנים הוא דלא אכלו הא ישראל אכלו וכו' רבינא אמר כהנים איצטריך לי' ס"ד אמינא הואיל ואישתרי מליקה לגביי' תשתרי נמי נבילה וטריפה קמ"ל, והקשה בדורש לציון ד"ה הא אכילת קדשים הוא מצות עשה משו"ה דוחה ל"ת אבל האיך ס"ד לומר דאישתרי נבילה וטריפה משום דאישתרי מליקה ועי' בקדושת יו"ט, וי"ל עפ"ד החינוך פ' משפטים הטעם באיסור נבילה וטריפה כי הטריפות והנבילות מולידים הפסד אל הגוף האוכלים ואם שאין נודע לנו ולא לחכמי הרפואה נזקן אבל הרופא הנאמן שהזהירנו בהם חכם יותר ממך ומהם עכ"ל ע"ש, ולפ"ז י"ל דבכהנים דהתורה הותרה להם מליקה ודאי משום דלכהנים אינו מזיק להם הנבילות דהא דרכי' דרכי נועם ולא אמרה תורה שלח לתקלה וא"כ משו"ה הוי ס"ד דכל נבילות וטריפות כיון דאין מזיק להם לכן אישתרי להו, וזהו שאמרו כיון דאישתרי מליקה לגביי' וא"כ אין מזיק להם הנבילות לישתרי נמי נבילה קמ"ל, וי"ל הטעם עפימ"ש בייט"ל סו"פ שמיני דאנו שומרים מצות ה' לא בשביל הנאתינו כי אם הכוונה לקיים מצות ה' וגם בנו"ט הטעם כדי לקיים רצון הש"י ולא משום שהוא נזק לגוף ע"ש, וא"כ גם בכהנים אע"ג דאישתרי מליקה לגבייהו אעפי"כ לא אישתרי נו"ט דרק במקום מצוה התורה