עצי חיים על התורה שט

בזה אשר השכינה אתנו ממילא הוא שלא חטאנו וא"כ אין זה ענין עדות אלא הוכחה וגילוי מילתא בעלמא שקיימנו את התורה. והנה מהמנורה בא שפע הקדושה אשר השכינה שורה בישראל והיינו שאמר עדות הוא לבאי עולם ר"ל לאוה"ע שטענו על ישראל שלא קיימו את התורה וכיון דע"י המנורה השכינה שורה בישראל וממילא דאין חטא בא לידינו לכן המנורה עדות הוא לבאי עולם וא"כ מיושב מה שצריך לעדות הא אין מי שיכחיש הדבר ולהנ"ל העדות צריך לאוה"ע שיאמרו על ישראל מי מעיד בהם שקיימו התורה. ת ש א ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור וגו' ובגמ' חולין דף קל"ט מרדכי מן התורה מנין דכתיב מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא, והוא פלאי מה ענין מרדכי להא דמר דרור, וגם אמאי קאמר מן התורה הא נפקא לי' רק מן התרגום ולא מן התורה. ונראה דהנה הרמב"ן ז"ל כתב הסכימו המפורש כי המור הוא הנקרא מוסק והוא דם נצרר בבטן החי' הדומה לצבי הידועה בארץ הודו ואחרים אומרים איך יכנס בקטרת ובשמן הקדש דם חי' טמאה, ואינה קושי' כי הלחות ההוא הנאסף בה מרוב הדם ויזוב ממנה בחיים אין בה לא טומאה ולא מיאוס עכ"ל, ולע"ד אפשר לומר דלא קשה איך יכנס בקטרת דם חי' טמאה די"ל משום דמצותו בכך והרי זה דומה למ"ש בגמ' שבועות דף י"א ע"א דפריך בקטרת תפסל בלינה ומשני שאני קטרת הואיל וצורתה בכל השנה כולה, וכתבו התוס' שעיקר מצותו בכך לעשותה כולה בתחלת השנה ע"ש וה"נ י"ל כן דהכי כתבה התורה ליקח להקטרת המור שהוא מדם הנקרש בתוך החי' ההוא וגם הרי כל הקרבנות קריבין הדם והחלב על גבי המזבח ואעפ"י שאין מותר להדיוט לאכילה והיינו גם כן משום דמצותו בכך. ואפשר י"ל דאין ראי' מהא דשבועות משום דאע"ג דנפסל בלינה מ"מ אעפי"כ הוא מן המין המותר דקודם שנפסל בלינה כשר הי' והרי זה דומה למאי דאמרינן בשבת דף ק"ח אין כותבין תפילין על עור בהמה טמאה אבל כותבין תפילין על עור נבילה וטריפה של בהמה טהורה ע"ש, ומוכרח לומר חילוק זה ממה דאמרינן בשבת דף כ"ח בעי ר' אלעזר עור בהמה טמאה מהו שיטמא טומאת אוהלים מאי קמיבעי' לי' אמר רב אדא ב"א תחש שהי' בימי משה קמיבעי' לי' טמא הי' או טהור הי' אמר רב יוסף תנינא לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד ע"ש, ולכאורה קשה מאי ראי' מהא דתנינא הא אפי' אם התחש טמא הי' מ"מ הא כיון דמבואר בקרא שהביאו התחש א"כ מצותו בכך אלא ודאי קיי"ל לחז"ל הכי דממין הטמא לא הוכשרו למלאכת שמים כלל אלא ממין הטהור ואפי' אם נאסר אח"כ כגון שנפסל בלינה או שנטרף בזה מהני הא דמצותו בכך ועי' ברבינו בחיי פ' תרומה וז"ל הזכיר שלשה מיני מתכות ושלשה מיני צמר ולא מצינו משי בנדבת המשכן לפי שהוא יוצא מגוף השרץ שהוא התולעת ולא הוכשר למלאכת שמים אלא דבר טהור וכענין שאמרו בתחש וצבע תולעת השני אינו מגוף התולעת אלא מתוך גרגרים שהתולעת בתוכם עכ"ל ועי' בח"ס או"ח סי' ל"ט ומבואר דזהו שהוא ממין טמא לא הוכשרו למלאכת שמים ולא אמרינן מצותו בכך ומוכרח לתי' הרמב"ן כנ"ל. פליאה בעיני על הפנים יפות שהביא דברי הטור באו"ח סי' רט"ז שהרמ"ה הי' אוסר המוסק משום חשש דם והר' יונה כתב דפירשא בעלמא הוא, ונראה מכאן ראי' דמותר מדהי' בשמן המשחה וקטרת וקיי"ל ממשקה ישראל מן המותר לישראל עכ"ד, ולע"ד תימא בעיני איך נעלם ממנו דהרמב"ן בעצמו הרגיש בזה בשם אחרים אומרים ותי' כנ"ל. והנה בפע"ח שער הקרבנות פ"ה מור זה אברהם כמ"ש אלך לי אל הר המור וכתב בפנים יפות שהמור הוא כנגד מדת החסד לפי שהי' בחי' דין בהיותו דם נקרא מר וכיון שחזר בבחי' חסד נקרא דרור וכן הוא בלשון תרגום מירא דכיא שהו