עצי חיים על התורה רעז

אביו מ"מ כיון שלא כפל התנאי בטל והמעשה קיים ומחויב לשלם מיד עכ"ד ע"ש וא"כ לכאורה קשה למה יעקב לא עישר קודם שאמר לו המלאך ומוכח דיעקב הי' סבור דלא בעינן ת"כ ולכך לא הי' צריך לעשר עד שישוב לביתו וא"כ דא"צ ת"כ משו"ה הי' ירא שמא יש חזרה כיון שלא הי' ת"כ ויתבאר בזה כפל לשון הכתוב ויירא יעקב מאוד משום שמא יש חזרה דלא בעינן ת"כ וגם ויצר לו דאפי' אמרינן דבעינן ת"כ ואין חזרה א"כ קשה על עצמו למה לא עשר תיכף והיינו ויצר לו על שלא עשר וא"כ ממנ"פ על אחת מהם הי' ירא ויצר ליעקב. קטנתי מכל החסדים ומכל האמת כי במקלי עברתי את הירדן הזה וגו' הצילני נא וגו' ויש להבין מאי מכל האמת (ועי' מ"ש לעיל פ' ויצא) וגם השייכות זל"ז הא דמכל האמת ואח"כ כי במקלי וגו'. ונראה עפ"ד הגמ' שבת דף י' רבא חזי' לרב המנונא דקא מאריך בצלותא אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה ע"ש ויל"ד למה נקרא תפלה חיי שעה והלא גם תפלה הוא מ"ע בתורה ואמאי נקרא חיי שעה וי"ל עפ"ד הגמ' שם דף י"א חברים שהיו עוסקים בתורה מפסיקים לק"ש ואין מפסיקין לתפלה א"ר יוחנן לא שנו אלא כגון רשב"י וחבריו שתורתן אומנתן אבל כגון אנו הואיל ומפסיקין תורתינו לאומנתינו כש"כ שנפסק לתפלה ע"ש וא"כ מבואר דמי שמפסיק מתורתו לאומנתו יש להפסיק מתורה כדי להתפלל אבל מי שאינו מפסיק מתורה לאומנתו אין להפסיק לתפלה וז"ש בגמ' כיון דמאריך בצלותא מזה מוכיח שמניח חיי עולם היינו שמפסיק מהתורה ועוסק בחיי שעה ר"ל אומנתו וא"כ חיי שעה אינו קאי על התפלה רק על אומנתו דזהו חיי שעה דמזה מוכח שמניח חיי עולם ועוסק בחיי שעה דאל"כ שאינו מפסיק מתורה לאומנתו הלא ג"כ אין להפסיק מתורה לתפלה וכגון רשב"י וחבריו דאין מפסיקין מתורה לתפלה והא דקאמר דמאריך בצלותא היינו שהאריך בתפלה תחלה שהפסיק אפי' מתורה לתפלה. ויתבאר בזה קטנתי מכל החסדים ומכל האמת כי במקלי וגו' דהנה פרש"י כי במקלי לא הי' עמו לא כסף ולא זהב אלא מקלי לבדי וי"ל עפימ"ש בזוה"ק שם עה"פ וישובו המלאכים וגו' וכל כך למה בגין דקב"ה אתרעי תדיר בצלותהון דצדקיא ומתעטר בצלותהון וכו' ע"ש וי"ל דיעקב ראה והבן שצריך להתפלל לד' על כן אמר דמשו"ז צריך להתפלל משום שיש לו כסף וזהב היינו שעסק במשא ומתן והפסיק מתורתו לאומנתו וז"ש קטנתי מכל החסדים ומכל האמת הוא התורה שנקרא אמת וע"י שהפסיק מהתורה לאומנתו רכש לו הכסף והזהב וע"כ צריך לתפלה הצילני נא. הצילני נא מיד אחי מיד עשו וגו' וכתב בזוה"ק מכאן מאן דצלי צלותי' דבעי לפרשא מלוי כדקא יאות הצילני נא מיד אחי ואי תימא קריבין אוחרנין סתם אחין אקרין מיד עשו מ"ט בגין לפרשא מלוי כדקא יאות ע"ש ויש להבין האיך מוכח דבתפלה בעי לפרש מלוי הא לעיל מזה כתב בזוה"ק דף קס"ז ע"ב כיון דאמר באנו אל אחיך לא ידענא דאיהו עשו וכי אחין אחרנין הוי ליעקב אלא באנו לאחיך ואי תימא דהדר בתשובה ואזל באורח מתקנא לאו הכי אלא עשו הרשע כדמעיקרא ע"ש וא"כ ג"כ י"ל דמה שאמר יעקב מיד אחי מיד עשו היינו שהוא עשו הרשע כדמעיקרא וראוי שיהא ניצול ממנו אבל הא דבעי לפרש צלותי' מנ"ל. ונראה עפ"מ שהקשה הרשב"א בקידושין הא דמהני בחמץ ביטול בלב ותרומה ניטלת במחשבה הלא דברים שבלב אינם דברים לענין מקח וממכר ותי' אאזלה"ה בייט''פ לר"ה אות ל' דזהו דוקא בין איש לרעהו שאינו יודע מחשבות כי אולי פיו ולבו אינם שוין אבל ביטול חמץ ותרומה במחשבה שהוא רק נגד הבורא ית"ש שהוא החוקר לב ובוחן כליות אצלו המחשבה נגלה וחשוב כמעשה ממש ע"ש, ולפ''ז י"ל דה"נ כשהמלאכים דברו אל יעקב א"כ הוא כמו בין איש לרעהו דאמרינן דברים שבלב אינם דברים משו"ה היו צריכין לפרש דבריהם ולכפול שהוא עשו כדמעיקרא ולא מהני מה שהי'