עצי חיים על התורה רנא

אין רגע שלא יהא אדם ניזון ומתקיים מכח עליון השופע עליו ועם היות שהאדם חוטא בכח ההוא הקב"ה אינו מונע ממנו כלל אלא סובל עלבונו להשפיע בו כח והוא מוציאו בחטא ובעון והקב"ה סובל כו' עכ"ד, ובזה פי' אא"ז זצלה"ה בס' ייטב לב פ' וירא ממרים הייתם עם ד' וגו' כלומר בכחו הגדול אתם ממרים כנגדו ית' אוי לאותו בושה והיא האמור א' עמך בכל אשר אתה עושה הן לטוב או לרע חלילה הכל בכח אלקי ושפעו ית' לזאת תראה להחזיר אותו הכח לבעלים לסגל בו מצות ומע"ט עכ"ד, וזה ירמוז בדברי רש"י ז"ל כאן הרבה הכעסתם לפני המקום והרי אתם קיימים לפניו ר"ל שאתם קיימים לפניו ית"ש אף בעת שתכעיסו אותו ובאותו כח וקיום הנותן לכם תעשו להמרות נגד רצונו, וזש"ה אתם נצבים לפני ה"א כתרגומו אתון קיימין יומא דין ר"ל כל שאתם מתקיימין היא מכח אלקי השופע בכל עת ולכן כ"ש שצריך להחזיר אותו כח וחילו לאורייתא. א"י אתם נצבים וגו' ראשיכם שבטיכם וגו' מחוטב עציך עד שואב מימיך וגו' עפימ"ש בשם הגאה"ק ר"ש זצ"ל על הפסוק מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם ואמר ע"ז הפירש מדוע לא בא בן ישי דהיינו מלך המשיח שהוא מגזע ישי גם תמול ביום א' דר"ה גם היום ביום ב' דר"ה על הלחם ר"ל יען כי הם מתפללים רק בגשמיות ולא על גלות השכינה עכ"ד ז"ל, ובזה פירשתי מ"ש הכתוב אם יהי' נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה"א ומשם יקחך עפימ"ש בנועם מגדים פ' זו בשם אביו ז"ל דגם העבירה שנדחת ואינה קרובה לפרגוד אם יש בה קצת כוונה לשמים ירצה וכמו שהמליץ הבעש"ט ודבר טוב על ישראל שכל מה שעושין סוף מעשה הוא לד' גם העושק והגזל הכל למען ד' שיחזיק בניו לתורה ויכבד השבת ויעשה צדקה הרי דהכל לשם שמים וזהו אם יהי' נדחך בקצה בסוף דבר יגיע ממנו השמים כוונה לשם ד' עכ"ד ז"ל, ונ"ל לבאר בזה סיפא דקרא משם יקבצך וגו' עפ"י הנ"ל בשם הר"ש ז"ל דלכן לא בא בן ישי עד היום כיון שהתפללו רק על הלחם ר"ל בגשמיות, ולפי"ז דגם בזה שאדם נתפס ח"ו בדבר איסור בגזל ואונאה עכ"ז יש להמליץ טוב בעדו דגם זהו רק למען כבוד שמו ית' ובסוף המעשה בא בזה רק למלאות רצונו ית"ש ומכש"כ ק"ו ב"ב של ק"ו אם אדם מבקש מאת השי"ת פרנסתו בהיתר ולא באיסור בודאי דאין זה מקרי אל הלחם ר"ל גשמיות לבד כיון דכל עיקר פרנסתו נחוצי' הוא רק למען יוכל תת בזה אותות אהבה לקיים מצותיו של הקב"ה, וזש"ה משם יקבצך ה"א ומשם יקחך ר"ל משום זה דגם נדחי בנ"י בקצה הוא הכוונה לשמים משם בזה עצמו יקבצך ה"א ר"ל כיון שכן גם מה שהתפלל על הלחם בגשמיות לא יקרא בגשמיות כיון שגם לכם לעצמיכם מקרי צורך גבוה ולא קשה לפי"ז קושי' הר"ש ז"ל והבן. וזש"ה אתם נצבים היום כלכם לפני ה"א ר"ל בר"ה אתם נצבים רק לפני ה"א גם מה שאתם מתפללין לעצמיכם כולה לגבוה סלקא כיון דכ"ז צריכין אתם לשם ד' ראשיכם שבטיכם דכל עיקר כוונתם לשם ד' וגם מחוטב עציך עד שואב מימיך דעסקם וכל מגמתם בגשמיות לבד מהם קטני דעת שלא יבינו ולא ישכילו שיהא משאלותם רק למען שמו ית' עכ"ז גם הם נצבים לפני ה"א ר"ל בקשתם הם לפני ד' שיתגלה כבוד ש"ש במהרה כיון שבקצה היא לשמים ובזה יש לימוד זכות על ישראל ולהסיר מהם תלונות התיקוני זהר שא' צווחין ככלבין הב הב לנא מזונא ופרנסה ע"כ ולפי הנ"ל דגם זה בענין גשמיות עוה"ז הכל הולך למקום גבוה כדי לעשות בזה נחת רוח להבוב"ה וע"כ מטעם זה הותר לנו להתפלל בענין גשמיות גם ביום הגדול והנורא כיון שבקצה היא לשמים והכל הולך אחר החתום וסוף כל דבר הדברים שישראל עושים ממילא נעשה בזה עשי' לרצונו ית' כנ"ל, ויש לפרש עפ"י הנ"ל מ"ש בגמ' כי חק לישראל הוא וגו' דמזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה עד יוה"כ מאי משמע דחק לישנא דמזונא היא כדכתיב ואכלו את לחם חקם עיי"ש במס' ביצה דף ט"ז וקשה ע"ז ג"כ מהא דתקו"ז דאין להתפלל בר"ה על עניני גשמי וא"כ מדוע נקבע לדון ולהורות על חק דמזונא בר"ה ולפי האמור דהכל בישראל שם חד היא וגם בזה מה שישראל מתפללים על הרוחתם במזוני גשמי עולה עד לשמים וגם זה הוא לעשות נ''ר לבוב"ה