עצי חיים על התורה כד

לך לך וגו' פירש"י להנאתך ולטובתך והק' המפו' וכי היה צריך להבטיח לאברהם לקיים מצות בוראו בשביל הנאתו וטובתו, ונראה עפי"מ שכתב אזללה"ה בס' ייט"ל פ' יתרו כי גלוי וידוע שהאדם צריך לעביד את בוראו בכל עת אפי' בשעת אכילתו ושתייתו וגם כי צריך לישן יהיה כוונתו לשמים כדי לעבוד בזה את הבוב"ה וזה אחת מעבודות הקשות אך במקום הקודש בעת שהי' ישראל שרוים על אדמתם שם היה בנקל יותר לקיים זה עייש"ב. ועם זה יש לפרש בפ' ויצא וישכב במקום ההוא ופירש"י כאן שכב אבל בי"ד שנים ששימש בבית עבר לא שכב, וי"ל כי כל אותן שנים שהיה שם היה יעקב ירא לשכב כי אולי לא יוכל לעמוד בזה הנסיון שיהיה כוונתו רק בלתי לד' לבדו וכיון שבא יעקב אל המקום ההוא ששם היה בית אל וקיפל הקב"ה כל א"י תחתיו שם ראה בחוש הנרגש כי ניקל לו לישן שלא להנאת עצמו כ"א בכוונה זכה לו לה' וע"כ וישכב במקום ההוא. וז"ש לך לך להנאתך ולטובתך אל הארץ אשר אראך ר"ל ששם בארץ אשר תבא שמה היינו אל מקום הקודש יוכל להנות ולהטיב לעצמו כיון ששם היא בנקל לכוין לשם ה'. א"י לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך, עפימ"ש בשל"ה פ' בחקתי עה"פ וזכרתי את בריתי יעקב והק' הלא זה הפ' הוא של נחמה ולמה נאמר בתוך הקללות וכ' שקבל כי גם זה הפסיק היא מתוכחות מוסר כי אינו דומה רשע בן רשע החוטא לרשע בן צדיק שראה אביו מתנהג בחסידות וכן אינו דומה מי שהוא דר במקום מכוער למי שהוא דר במקום תורה וע"ז אמר אזכור לך אלו הדברים שאתה מזרע אבות הקדושים וגם הארץ אזכור כי נתתי לך א"י שאוירה דא"י מחכים עכ"ד הקדושים. ועפ"ז יש לפרש מה שאמר יעקב לבניו בסודם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבודי פרש"י זהו מעשה זמרי ומחלקותו של קרח שנאמר נשיא בית אב לשמעוני, קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ולא הזכיר בן יעקב, ולהנ"ל י"ל שיעקב אבינו התפלל על בניו שלא יזכר להם צדקתו של יעקב בעת שיחטאו שהם בניו זרע קודש מחצבתם. ובזה י"ל ג"כ הברכה שברך יעקב את אפרים ומנשה ויקרא בהם שמי ושם אבותי ר"ל שברכם שיהיו צדיקים זרע ברך ד' וכשיקרא בהם שמי ושם אבותי יזכור להם לטוב ולא כמזכיר עונם בזה והנה באברתם אע"ה הי' ההיפך שאבותיו הי' עוע"ז וגם דר בחו"ל וזש"ה לך לך להנאתך ולטובתך וגו' ר"ל שילך מארצות אויר ארץ עכו"ם טמאה וגם מבית אביו שלא נהג כשורה אל הארץ אשר אראך היא א"י דאוירת מחכים ובנקל יותר לעבוד את ד' בכל לבבו ובזה יהיה ההליכה להנאתך ולטובתך. לך לך וגו' אל הארץ אשר אראך, ובמד"ר פ' ר"י שמעי בת וראו והטו אזנך וגו' ויתאו המלך יפיך, יתבאר עפימש"ה וכל העם רואים את הקולות ופירש"י רואין את הנשמע שאי אפשר לראות במקום אחר עכ"ל והיא דבר שאין בחוש השכל להשיגו איך יוכל עין בשר ודם לשלוט לראות את הקול מדבר אליו שהקול הוא אויר ורוחני. ופרשתי (בדרושי לשבועות) עפ"י המבואר בעשרה מאמרות על הפ' כי האדם יראה לעינים וגו' כי אמרו תפוח עקבו של אדה"ר הי' מכהה גלגל חמה כלומר שהי' אדה"ר קודם החטא כלו שכלי מכף רגלו ועד ראשו והי' תפוח עקבו משיג יותר מגלגל החמה ואחר החטא נעשה כתנות עור בעין עו"ר תחת או"ר ואין בו השגה רק בלב ומוח בלבד, וז"ש כי האדם קדמאה יראה מה שתאוה לעינים ע"כ אלקים יראה רק ללבב עיי"ש. והנה במעמד הנבחר כשעמדו ישראל אצל הר סני ופסקה זוהמתן מחטא הקדום והי' כמו אדה"ר קודם החטא כיון שהגשם הלך חלף לו מהם והי' כלו רוחני בכל אבריהם ולכן שפיר עיניהם ראו את הקול דהיא דבר רוחני מה שהעין אינו יכול עתה לראות מחמת שנתגשמו האברים ואין הבנה בדבר רוחני כי אם בלב עיי"ש. והנה איתא בערכין דף ל"ב דבעי יהושע רחמי על יצרא דעכו"ם ובטלו והיינו דקא קפיד קרא עליה דיהושע וכו' בשלמא משה לא בעא רחמי דלא הוי זכותא דא"י אלא יהושע דהוי לי' זכותא דא"י אמאי לא ליבעי רחמי ע"כ ומשמע דזכותא דא"י מגין לבטל היצה"ר ואפשר לומר דלכך צוה הקב"ה לאברהם לילך לא"י כיון דשם זכותא דא"י מגין לבטל היצה"ר וכן מצינו באברהם אשר תקן חטא אדה"ר והיה מושלל מהגשם (ועי' מ"ש בפ' ויחי) וז"ש המדרש הפ' שמעו בת וראו מדבר באברהם היינו שיראה